307. יאוש (ב)

וְכֵן לְעִנְיָן הַטּוֹבָה אָמְרוּ חז"ל, אֲפִילוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים. וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְעִנְיָן הַגְּאוּלָה, שֶׁמֻּטָּל עַל הָאָדָם חִיּוּב לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר", כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.