שיעור 127, ספר יחזקאל, פרק יז, כ-כא

כ וּפָֽרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וַהֲבִֽיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַֽעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־בִּֽי׃ כא וְאֵ֨ת כָּל־מִבְרָחָ֤ו בְּכָל־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכָל־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃

(כ) וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי, וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי, כי אופן תפיסת צדקיהו היה על ידי שפרשו רשת ללכוד צבי שרץ סמוך לפתח המערה, וכשיצא משם צדקיהו לכדוהו, וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם על מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בִּי.

(כא) וְאֵת כָּל מִבְרָחָו – כל החיילים שברחו עמו, בְּכָל אֲגַפָּיו – כל הנלוים אליו (בדומה לכנפיים הנלוות אל הגוף), והם נשותיו ובני ביתו, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.