מאמר שלישי, יח-יט
יח. הכוזרי: ולמה יצטרף היחיד בתפלתו עם הצבור? הלא יותר טוב שיתפלל ביחידות, ואז תהיה נפשו זכה, ומחשבתו פנויה יותר.
יט. החבר: האמת היא שיש יתרון לתפלת הצבור בגלל כמה סבות: א. הצבור אינו מתפלל עבור דבר שמביא נזק למישהו, והיחיד מסוגל להתפלל על דבר שמביא נזק לאנשים מסימים, ומתנאי התפלה שנענים בה מן השמים, שתהיה התפלה מכונת לבקשת תועלת, ולא יגרם ממנה שום הזק. ב. היות ולא מצוי שהיחיד ישלים תפלתו ללא משגה (ובלבול מחשבות זרות), על כן קבעו חכמים שיתפלל האדם תפלת צבור (ולא יתפלל על עצמו בלבד), ונוסף לזה כל זמן שיכול, יתפלל בצבור שהוא לא פחות מעשרה, כדי שישלימו אלה את מה שהחסירו האחרים, בשגגה או בפשיעה. בדרך זו תעלה מתפילת כולם תפילה אחת שלמה בכונה זכה, ובזכות זה תחול הברכה על כל המתפללים, ויגיע לכל יחיד חלקו ממנה.
השפע האלהי דומה למטר המרוה את הארץ. המטר יורד על ארץ מסימת, בתנאי שתהיה כולה ראויה לזה, ואמנם יתכן שבזכות הרוב יזכה אז בטובה גם יחיד שאינו ראוי, וכן להפך, יתכן שימנע מטר מארץ מסימת, מחמת שאין כל תושבי הארץ ראויים לו, ואז פעמים שנכללים בגזרה זו גם צדיקים יחידים שהיו ראויים למטר, ונמנע מהם המטר בגלל רשעת רוב המדינה. אלה משפטי ה' יתברך בעולם הזה, אך ליחידים אלה גומל ה' יתברך גמול בעולם הבא, ונוסף לזה יתן להם גם בעולם הזה תמורה אחרת לאותה טובה שהיו ראויים לה, הוא ייטיב להם בהטבה מועטה שבה יהיו נבדלים ונכרים משכניהם, אך הנצולים מהעונש הכללי הצלה שלמה הם מעטים מאד.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
