13. דיני מקח וממכר בשבת, כז-כח
כז. כבר נתבאר שמותר להרהר בעסקיו בשבת, דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר, דיבור אסור אבל הרהור מותר. ומכל מקום משום עונג שבת מצוה שלא יחשוב בעסקיו כלל, ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה. ומי שחושב על מלאכה ביום שבת לעשותה בחול, אינה מתברכת, מאחר וחשב עליה בשבת, ובפרט אם יבוא לידי צער כשיחשוב בעסקיו בשבת. ומטעם זה אסור לאדם לשאול צרכיו בשבת, שלא יבוא לידי צער. אבל הנוסע בשבת לצורך פיקוח נפש, מותר לו לומר תפלת הדרך, ואין זה בכלל שאלת צרכיו שאסור בשבת.
כח. אף שביארנו שמעיקר הדין מותר להרהר בעסקיו בשבת, מכל מקום אין להרהר בחשבונותיו בשבת מתוך הכתב. (וראה להלן עמוד קפח).
