ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א
כא) לפיכך, הכונס או החולץ ליבמתו המעוברת, הרי זו לא תנשא צרתה, עד שתלד זו, כיון שאין הולד מתיר את אמו ואת צרותיה עד שיצא לאויר העולם:
כב) הכונס את יבמתו, ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן וממתינין לה, אם הפילה, הרי התברר שהיתה זקוקה ליבום, ויחזור ויקיים אותה בתורת יבמתו. ואם ילדה, אפילו מת הולד ביום שנולד, הרי זה ספק, ולכן מוציאה בגט כדי לפוטרה לצד שחל היבום, וחולץ לה כדי לפוטרה לצד שלא חל היבום, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים. ואם נתקיים הולד שלשים יום אחר שנולד, הרי זה ולד של קיימא הפוטר מיבום וחליצה, ואינה צריכה ממנו גט, מפני שהיא ערוה עליו, כדין אשת אח שלא במקום מצוה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
