מצוה תע) מצות בדיקת סימני העוף

פרשת ראה

"כל צפור טהורה תאכלו" (דברים יד יא)

מצוות עשה, לבדוק בסימני העוף, ועל זה נאמר (דברים יד יא) 'כל צפור טהורה תאכלו', וכן אמרו בספרי, כל צפור טהורה תאכלו, זו מצות עשה.

שורשי מצות איסורי המאכלות התבארו לעיל, וענין הציווי לבדוק סימניהם נמשך אחר טעם איסור אכילתן, שכל מה שנאסר עלינו, ראוי לנו ומוטל עלינו לבודקו יפה.

מדיני המצוה, שלא פירשה התורה את סימני העופות הטמאים, כיון שהתורה כתבה לנו את שמות כל העופות הטמאים שבעולם, שהם עשרים וארבעה מינים, וכיון שכן הוא, אין צורך לכתוב את סימניהם, כי כל עוף הנמצא בעולם חוץ מהם, הוא כשר. ומכל מקום מפני שכל אותן מינין שהודיעתנו התורה אין כל אדם בקי בהן, הודיעונו חכמים סימנים בהם, כדי שיכיר אותן כל אדם, ויוכל לאכול מן העופות הטהורים.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה לִבְדּוֹק אֶת סִימָנֵי הָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד יא) 'כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ'.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת אִיסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה עג), לְפִי שֶּׁהַגּוּף כְּלִי לָנֶפֶשׁ, וְעַל יְדֵי הַגּוּף תוּכַל הַנֶּפֶשׁ לִפְעֹל אֶת פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וּלְלֹא הַגּוּף – לֹא תֻּשְׁלַם מְלַאכְתָּהּ לְעוֹלָם, וְנִמְצָא שֶׁהַטַּעַם שֶׁנִּתְּנָה הַנֶּפֶשׁ בַּגּוּף הוּא לְטוֹבָתָהּ, וְלֹא לְרָעָתָהּ, כִּי הָאֵל לֹא יָרֵעַ אֶלָּא יֵיטִיב לַכֹּל, הֲרֵי שֶּׁהַגּוּף בְּיַד הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ הַצְּבָת בְּיַד הַנַּפָּח, וּבֶאֱמֶת, כִּי בִּהְיוֹת הַצְּבָת חֲזָקָה וּמְכוּוֶנֶת לֶאֱחֹז בָּהּ אֶת הַכֵּלִים – יַעֲשֵׂם הָאֻמָּן טוֹבִים, וְאִם לֹא תִּהְיֶה הַצְּבָת טוֹבָה, לֹא יֵעָשׂוּ הַכֵּלִים מְדֻיָּקִים וְנָאִים, וְכָךְ גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה בַּגּוּף הֶפְסֵד כָּל שֶׁהוּא, תִּתְבַּטֵּל פְּעֻלַּת הַשֵּׂכֶל כְּפִי אוֹתוֹ הֶפְסֵד, וְעַל כֵּן הִרְחִיקָתְנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה מִכָּל דָּבָר הַגּוֹרֵם הֶפְסֵד בַּגּוּף. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ נֹאמַר לְפִי הַפְּשָׁט, שֶׁבָּא לָנוּ הָאִסּוּר בַּתּוֹרָה בְּכָל הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת, שֶׁטַּעַם אִסּוּרָם הוּא כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נֵזֶק לַגּוּף, וְאִם יֵשׁ מֵהֶם שֶּׁאֵין נוֹדַע לָנוּ וְלֹא לְחַכְמֵי הָרְפוּאָה הַנֶּזֶק שֶׁבָּהֶם, אַל תִּתְמַה עֲלֵיהֶם, כִּי הָרוֹפֵא הַנֶּאֱמָן שֶׁהִזְהִירָנוּ בָּהֶם, וְהוּא ה', חָכָם יוֹתֵר מִמְּךָ וּמֵהֶם, וְכַמָּה נִסְכַּל וְנִבְהָל מִי שֶׁחָשַׁב שֶּׁאֵין לַדְּבָרִים נֵזֶק אוֹ תּוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמַה שֶׁהִשִּׂיגָה דַּעְתּוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי לְתוֹעַלְתֵּנו לֹא נִתְגַּלָּה סִבָּתָם וְנִזְקָם, פֶּן יָקוּמוּ אֲנָשִׁים הַמַּחְזִיקִים עַצְמָם כַּחֲכָמִים גְּדוֹלִים, וְיִתְחַכְּמוּ לוֹמַר שֶׁנֶזֶק פְּלוֹנִי שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּדָבָר פְּלוֹנִי – אֵינֶנּוּ כִּי אִם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁטִּבְעוֹ כֵּן, אוֹ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁטִּבְעוֹ כָּךְ וְכָךְ, וּפֶן יִתְפַּתֶּה לְדִבְרֵיהֶם אֶחָד מִן הַפְּתָאִים, עַל כֵּן לֹא נִתְגַּלָּה טַעֲמָם. וְעִנְיָן הַצִּוּוּי לִבְדּוֹק אֶת סִמָּנֵי הָעוֹפוֹת הוּא כְּפִי טַּעַם אִסּוּרָם, שֶׁכָּל מַה שֶׁבָּא לָנוּ אִיסּוּר עָלָיו – רָאוּי וּמְחוּיָיב עָלֵינוּ לְבָדְקוֹ יָפֶה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה קנז) שֶׁסִּמָּנֵי הָעוֹף לֹא הִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה פֵּרְשָׁה לָנוּ אֶת שְׁמוֹת כָּל הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְלָכֵן לֹא הֻצְרְכָה לִכְתֹּב לָנוּ אֶת סִמָּנֵיהֶם, כִּי כָּל עוֹף הַנִּמְצָא בָּעוֹלָם חוּץ מֵהֶם, הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר, וְכָל אָדָם הַמַּכִּיר הֵיטֵב אֶת כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים הַמְּנוּיִים בַּתּוֹרָה, יָכוֹל לֶאֱכוֹל מִכָּל עוֹף אַחֵר שֶׁיִּמְצָא. וּמִכָּל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין כָּל אָדָם בָּקִי בְּכָל אוֹתָם מִינִים טְמֵאִים, הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמִים (חולין נט. סב.) סִימָנִים בָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר אוֹתָם כָּל אָדָם, וְיוּכַל לֶאֱכוֹל מִן הָעוֹפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֲפִילוּ אֶחָד מִכָּל הַמִּינִים הַטְּמֵאִים הַמְּפֹרָשִׁים בְּכָתוּב. וְאֵלּוּ סִימָנֵי הַטָּהֳרָה שֶׁבָּעוֹפוֹת: א. עוֹף שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס. וְאִילוּ כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִמִּינֵי הַטְּמֵאִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וְ'דוֹרֵס' הַיְנוּ שֶׁנּוֹעֵץ הַצִּפָּרְנַיִם בְּעוֹף אַחֵר וּמֵטִיל בּוֹ אֶרֶס, כְּמִנְהַג הַנֵּץ וּשְׁאָר הָעוֹפוֹת שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם לְצַיִד. ב. יֵשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה, וְהִיא הָאֶצְבַּע הַגְּדוֹלָה שֶׁיּוֹצֵאת יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאֶצְבָּעוֹת. ג. יֵשׁ לוֹ זֶפֶק, הוּא מָקוֹם רָחָב בְּסוֹף הַוֵּשֶׁט שֶׁמְּקַבֵּץ שָׁם הָעוֹף אֶת הַמַּאֲכָל בִּתְחִלַּת הָאֲכִילָה. ד. יֵשׁ לוֹ קֻרְקְּבָן שֶׁנִּקְלַף בַּיָּד, וְ'קוּרְקְּבָן' הוּא הַמָּקוֹם שֶׁהָעוֹף טוֹחֵן בּוֹ אֶת הַמַּאֲכָל, וְיֵשׁ לוֹ עוֹר דַּק בְּתוֹךְ הַבָּשָׂר בְּחֶלְקוֹ הַפְּנִימִי, וְאִם אוֹתוֹ הָעוֹר נִקְלָף בַּיָּד, לְלֹא סַכִּין אוֹ כְּלִי אַחֵר, הֲרֵי זֶה סִימָן טָהֲרָה. וְכָל עוֹף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה סִימָנִים אֵלּוּ, אֵין הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עָלָיו, שֶּׁאֵין בָּזֶה פִּקְפּוּק. וְאִם נִמְצָא בִּמְקוֹם יִשּׁוּב עוֹף שֶׁחֲסֵרִים בּוֹ כָּל שְׁלֹשֶׁת סִימָנֵי הַטָּהֳרָה (וְהַיְנוּ שֶּׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה, אֵין לוֹ זֶפֶק וְאֵין קֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף בַּיָּד), וְיֵשׁ בּוֹ רַק סִימָן טָהֳרָה אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בָּאֲכִילָה. וְהַטַּעַם לְכָךְ, כִּי אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁמִּבֵּין הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים יֵשׁ רַק שְׁנֵי עוֹפוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁאֵינָם דּוֹרְסִים, וְאֵין בָּהֶם אֲפִילוּ סִימָן טָהֳרָה אֶחָד נוֹסָף, וְהֵם הַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (חולין סב.) שֶׁשְּׁנֵי מִינֵי עוֹפוֹת אֵלּוּ אֵינָם מְצוּיִים בַּיִּשּׁוּב, וְאֵין צָרִיךְ לַחְשׁוֹשׁ שֶׁמָּא הָעוֹף הַנִּמְצָא בַּיִּשּׁוּב הוּא אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא וַדַּאי זֶהוּ עוֹף טָהוֹר, וּמֻתָּר לְאוֹכְלוֹ. וְאִם נִמְצְאוּ בְּגוּפוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טָהֲרָה, וְהֵם אֶצְבַּע יְתֵרָה, זֶפֶק, וְקוּרְקְּבָן הַנִּקְלָף בַּיָּד, אַף אִם לֹא הִתְבָּרֵר שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר, כִּי אֵין בָּעוֹלָם מִין עוֹף שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טָהֲרָה אֵלּוּ, וְהוּא דּוֹרֵס. אֲבָל אִם נִמְצָא עוֹף שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס, וּבְנוֹסָף לְכָךְ יֵשׁ לוֹ שְׁנַיִם מִתּוֹךְ שְׁלֹשֶׁת סִימָנֵי הַטָּהֳרָה הַנּוֹסָפִים, בָּזֶה יֵשׁ מָקוֹם גָּדוֹל לְסָפֵק, כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ טִבְעָם שֶׁל רוֹב הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים, וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִשְׁאוֹל עַל עוֹף כָזֶה, אִם אֵינוֹ מַכִּיר אֶת כָּל הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים הַמְּנוּיִים בַּתּוֹרָה. וְצַיָּד יִשְׂרָאֵל, אַף שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶם, נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ הַצַּיָּד שֶׁמִּינִים אֵלּוּ מוּתָּרִים, אִם אָכֵן הוּחְזַק רַבּוֹ הַצַּיָּד כְּבָקִי בְּמִינִים אֵלּוּ (חולין סג:). וּכְלָלִים אֵלּוּ כָּתַבְנוּ לְפִי סְבָרַת קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, כִּי הַרְבֵּה פֵּרוּשִׁים נִתְפָּרְשׁוּ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁל עוֹפוֹת. וְכָל הָעוֹפוֹת הַמְסֻפָּקִים אָמְרוּ חֲזַ"ל (שם סג:) שֶׁהֵם נֶאֱכָלִים בְּמָסֹרֶת, כְּלוֹמַר, שֶׁאִם קִבְּלוּ בְּנֵי הַמָּקוֹם וְנָהֲגוּ בִּפְשִׁיטוּת לְאָכְלוֹ בְּחֶזְקַת טָהוֹר, אֵין לְפַקְפֵּק עָלָיו כְּלָל, וְאֵין צָרִיךְ לְבוֹדְקוֹ.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוָה זוֹ וְלֹא בָּדַק אִם זֶהוּ עוֹף טָהוֹר, וְאָכַל מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא אַחַר כֵּן שֶׁהָיָה זֶה עוֹף טָהוֹר, וְנִמְצָא שֶׁהֶתֵּר אָכַל, בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ שֶׁל בְּדִיקַת הַסִּימָנִים.