מסכת נגעים, פרק י, משנה ד

משנה ד: שֵׂעָר צָהֹב שֶׁקָּדַם אֶת הַנֶּתֶק, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מַצִּיל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה בַנֶּתֶק, הֲרֵי הוּא סִימַן טָהֳרָה בַנָּתֶק:

משנה ד: שֵׂעָר צָהֹב שֶׁקָּדַם אֶת הַנֶּתֶק, הרי הוא טָהוֹר, וכדעת רבי שמעון לעיל (מ"ב), ורַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, וכפי שהובאו טעמיהם לעיל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, שער צהוב שקדם לנתק לֹא מְטַמֵּא, וכדעת רבי שמעון, וְלֹא מַצִּיל – אינו נחשב סימן טהרה, ורק שער שחור נחשב סימן טומאה, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה בַנֶּתֶק, והיינו שער צהוב שקדם לנתק, הֲרֵי הוּא סִימַן טָהֳרָה בַנָּתֶק, ואם נשארו שתי שערות צהובות בנתק, כיון שקדמו לנתק הרי זה סימן טהרה, ואף אם פשה הנתק או שצמחו בו שתי שערות צהובות חדשות, אינו מטמא.