מסכת חלה, פרק ד, משנה ב
משנה ב: אֵיזֶה הוּא מִין בְּמִינוֹ, הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, אֶלָּא עִם הַכֻּסְּמִין. הַשְּׂעוֹרִים מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, חוּץ מִן הַחִטִּים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁאָר הַמִּינִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה:
משנה ב: לאחר שהתבאר במשנה הקודמת שיש חילוק לענין חיוב חלה בין תערובת של עיסות מין במינו לבין תערובת מין בשאינו מינו, מבררת המשנה אֵיזֶה הוּא מִין בְּמִינוֹ, שאם היו שתי עיסות ממינים אלו ונשכו זו מזו חייבות בחלה, ומבארת, הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל – עם שאר מיני דגן, אֶלָּא עִם הַכֻּסְּמִין. הַשְּׂעוֹרִים מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל – כל שאר מיני דגן, ואפילו עם הכוסמין, חוּץ מִן הַחִטִּים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁאָר הַמִּינִים, מלבד חטים ושעורים, והיינו כוסמין, שבולת שועל ושיפון, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה להתחייב בחלה.
