ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ב
י) יבמה הראויה לייבום, שלא רצתה להתייבם, דינה כדין מורדת על בעלה, וכופין את יבמה לחלוץ לה, ותצא בלא כתובה. ואם הניח אחיו המת נשים רבות, כל מי שֶׁתְּבָעָה היבם מהן לייבום, ולא רצתה, היא הנחשבת מורדת, וחולץ לה, ותצא בלא כתובה. ושאר צרותיה, שלא נתבעו על ידי היבם להתייבם, נוטלות כתובתן כשאר האלמנות:
יא) היו היבמין רבים, ותבע אותה הגדול לייבום, והיא אינה רוצה בו ורוצה באחיו, אין שומעין לה, שמצוה בגדול לייבם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
