מסכת נגעים, פרק י, משנה י

משנה י: הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, בִּשְׁנֵי סִימָנִים, בְּמִחְיָה וּבְפִסְיוֹן. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת, אָכַל נֶשֶׁם, סָךְ נֶשֶׁם, מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת, מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לַאֲחוֹרָיו עַד פִּקָּה שֶׁל צַוָּאר. אֵיזוֹ הִיא גַּבַּחַת, מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לְפָנָיו עַד כְּנֶגֶד שֵׂעָר מִלְמַעְלָן. הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ, וְאֵינָן פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לָזוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ שֵׂעָר בֵּינֵיהֶן, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:

משנה י: נאמר בתורה (ויקרא יג מ-מב) 'וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא. וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא. וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ'. משנתנו מבררת את כללי דיני הטומאה במקומות אלו. הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת, שיש בהם נגעים, מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת של הסגר, שאם ראהו הכהן כשיש בו נגע אך ללא סימני טומאה מסגירו שבעה ימים, ואם לאחריהם עדיין אין סימן טומאה מסגירו הכהן לשבעה ימים נוספים, ומיטמאים בִּשְׁנֵי סִימָנִים, בְּמִחְיָה – בבשר חי שבתוך הנגע, וּבְפִסְיוֹן – התפשטות הנגע.

מבררת המשנה, אֵיזוֹ הִיא 'קָרַחַת' (אין זה דווקא כאשר נשרו שערותיו של האדם מחמת חולי או זקנה, אלא גם) כגון שאָכַל האדם 'נֶשֶׁם', שהוא מין סם חריף הגורם לנשירת השיער, או שסָךְ על ראשו 'נֶשֶׁם', ונשר שערו, או שיש בו מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר, וכגון פצע שנעשה מקומו צלקת, שאין שיער צומח שם. ממשיכה המשנה ומבררת, אֵיזוֹ הִיא – היכן הוא מקומה של הקָרַחַת, ומבארת, מִן הַקָּדְקֹד – המקום הגבוה שבראש, כל החלק הַשּׁוֹפֵעַ לַאֲחוֹרָיו לכיוון העורף, עַד פִּקָּה שֶׁל צַוָּאר – עד החוליה הראשונה שבעורף.

מבארת המשנה, אֵיזוֹ הִיא גַּבַּחַת, מִן הַקָּדְקֹד – המקום הגבוה שבראש, כל החלק הַשּׁוֹפֵעַ לְפָנָיו, עַד כְּנֶגֶד מקום השֵׂעָר מִלְמַעְלָן, כלומר, כל החלק שהוא מול מקום גידול השיער שבראש, אף שעתה אין שם שיער כלל.

הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אם היו בהם שני נגעים, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ לשיעור כגריס, וְאֵינָן פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לָזוֹ – אם היה נגע באחד מהם, והתפשט למקום השני, אין זה פשיון המטמא, כיון שנאמר 'בקרחתו או בגבחתו', ללמד שכל אחד מהם נידון בפני עצמו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ שֵׂעָר מפריד בֵּינֵיהֶן, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו, אלא נשר השיער בשניהם ואין ביניהם הפסק של שיער, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לנגעים.