מסכת נגעים, פרק יא, משנה א

פרק יא, משנה א: כָּל הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. וְעוֹרוֹת הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. חִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, טָמֵא:

פרק יא

נאמר בתורה (ויקרא יג מז-נט) 'וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר. וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא. וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ. וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב. וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע. וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר. זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ'. פרק זה עוסק בפרטי הלכות נגעי בגדים.
משנה א: כָּל הַבְּגָדִים המיועדים ללבישת בני אדם מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, בין של גדולים ובין של קטנים, בין של אנשים ובין של נשים, וכן בגדי עבדים כנעניים וגרי תושב, חוּץ מִבגדים שֶּׁל נָכְרִים, שאין בהם טומאת נגעים. הַלּוֹקֵחַ (-הקונה) בְּגָדִים מִן הַנָּכְרִים וכבר היו בהם נגעים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה – רואה אותם הכהן עתה כאילו הם נגעים חדשים שהתחילו להיראות ברשות הישראל שקנאם, כיון שבזמן שהיו אצל הגויים לא היו ראויים כלל לטומאת נגעים (ואמנם אפילו בגד של ישראל אינו נטמא עד שיטמאנו הכהן, התחדש כאן שאף אם ראהו הכהן ולא ידע שהבגד שייך לגוי, והסגירו, כשנודע עתה שהוא של ישראל עליו לראותו כאילו נראה בו הנגע רק עתה (משנה למלך, רש"ש)). וְעוֹרוֹת הַיָּם – עורות של בעלי חיים הנמצאים בים, כגון דגים ושאר חיות הים, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, כיון שנאמר בפסוק 'או בעור' בסמוך ל'צמר' ו'פשתים', כדי ללמד שכשם שהפשתן גדל מן הארץ, והצמר בא מבעלי חיים הניזונים מגידולי הארץ, כך עור הוא רק של בעלי חיים הניזונים מגידולי הארץ, למעט עורות של דגים וחיות הים, שניזונים מדברים הנמצאים בים, שאינם בכלל 'עור' האמור בפרשה זו, ואין בגד הנעשה מעורם מיטמא בנגעים. אמנם, אם חִבֵּר לָהֶם (-לבגד העשוי מעור הדג) חלק העשוי מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חיבר רק חוּט, אֲפִלּוּ רק מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, וחיברו כראוי בשני תחיבות של מחט, הרי כל הבגד טָמֵא בנגעים, ואף אם נראה הנגע על החלק של עור הדג, הרי הוא טמא (ואף שחוט זה בפני עצמו אינו ראוי לקבל טומאת נגעים, שהרי אין בו שיעור שלש אצבעות על שלש אצבעות, מכל מקום גזירת הכתוב היא שאם חיבר אפילו חוט ממין המקבל טומאה לבגד העשוי מעור הדג, הרי כל הבגד מיטמא בנגעים).