ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ג
ז) שתי יבמות – שתי נשים הנשואות לשני אחים יחידים (שאין להם אחים נוספים), ולא היו להם ילדים, שבאו ממדינת הים, זו אומרת מת בעלי, ונמצא שבדבריה היא מעידה על עצמה שאינה אשת איש, ומעידה גם שאין אשת אחי בעלה זקוקה ליבום, כיון שהאח הראוי ליבמה מת, וגם זו אומרת מת בעלי, נמצא שאם נקבל את עדות שתיהן הרי שתיהן מותרות להינשא למי שתרצנה, כיון שבעליהן מתו, ואף אחי בעליהן שהיה צריך לייבמן, מת גם הוא, אף על פי שכל אחת נאמנת על עצמה שמת בעלה ואינה אשת איש, מכל מקום זו אסורה להנשא למי שתרצה מפני בעלה של זו, הראוי לייבמה, וזו אסורה להנשא למי שתרצה מפני בעלה של זו הראוי לייבמה, ואף על פי שכל אחת מעידה עבור חברתה שמת בעלה, שהוא היה היחיד הראוי לייבמה, מכל מקום אינן נאמנות בכך, שאין יבמתה נאמנת להעיד לה שמת יבמה, כמו שאמרנו, שהן אחת מחמש נשים השונאות זו את זו, ונמצא שאף שכל אחת נאמנת לגבי עצמה שמת בעלה, אינה נאמנת לגבי יבימתה באותה עדות עצמה:
ח) אמנם אם היה לאחת מהן עד שמת בעלה, הרי זו שיש לה העד שמת בעלה, עומדת באיסורה להנשא למי שתרצה, כיון שאינה אסורה מפני בעלה, אלא מפני יבמה. ואילו זו שאין לה עד שמת בעלה, מותרת להנשא למי שתרמה, שהרי העיד העד שמת יבמה, והיא עצמה נאמנת לומר שמת בעלי:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
