מצוה תפז) שלא להקריב קרבן פסח בבמת יחיד

פרשת ראה

"לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך" (דברים טז ה)

מצוות לא תעשה שלא להקריב שה הפסח בבמת יחיד, ואפילו בשעת היתר הבמות, שבאותו זמן היה כל יחיד ויחיד מישראל שרצונו להקריב קרבן בונה בנין בכל מקום שירצה ומקריב שם קורבנותיו לה' יתברך, והיה זה קודם בנין בית המקדש, אפילו בזמן ההוא היה היתר זה דווקא בשאר הקורבנות, אבל קרבן הפסח אין מקריבין אותו לעולם אלא בבמת רבים, והוא המקום שהיה המשכן שם, ועל זה נאמר 'לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך'.

משרשי המצוה, לקבוע בנפשנו גודל ענין הפסח ויקר המצווה מן הטעם שכתבתי בו כמה פעמים, ובאמת כי כבוד המצווה ופרסומה יותר כשיעשוה במקום מסוים הכל יחד, ולא כל יחיד ויחיד במחוז חפצו.

ונוהג איסור זה בזמן שבית המקדש קיים, כי אז נקריב קרבן הפסח, באנשים ובנשים. ואפשר לומר שאף בזמן הזה, העובר והקדיש שה לפסח, והקריבו בבמת יחיד, עבר על לאו זה וחייב מלקות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא נַקְרִיב אֶת שֶׂה הַפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד, וַאֲפִילוּ בִּזְמַן שֶׁהֻתַּר לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּבָמוֹת יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ה) 'לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ'. וְעִנְיָן הַבָּמוֹת הוּא, שֶׁקֹּדֶם שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרְצוֹנוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן בּוֹנֶה בִּנְיָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וּמַקְרִיב שָׁם קָרְבְּנוֹתָיו לַה' יִתְבָּרַךְ, וְעַל זֶה בָּא הַצִּוּוּי, שֶׁאֲפִילוּ בַּזְּמַן הַהוּא שֶׁהָיָה מֻתָּר לָהֶם לַעֲשׂוֹת כֵּן, זֶהוּ דַּוְקָא בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, אֲבָל קָרְבַּן הַפֶּסַח אֵין מַקְרִיבִים אוֹתוֹ לְעוֹלָם אֶלָּא בְּבָמַת רַבִּים, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה הַמִּשְׁכָּן שָׁם.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִקְבֹּעַ בְּנַפְשֵׁנוּ גֹּדֶל עִנְיַן הַפֶּסַח וְיֹקֶר הַמִּצְוָה, מֵהַטַּעַם שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה כא) שֶׁעִנְיָן זֶה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם הוּא יְסוֹד גָּדוֹל וְעַמּוּד חָזָק בְּתוֹרָתֵנוּ וּבֶאֱמוּנָתֵנוּ, לְפִי שֶׁדָּבָר זֶה הוּא לָנוּ אוֹת וּמוֹפֵת גָּמוּר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְכִי יֵשׁ אֱלוֹהַּ קַדְמוֹן, חָפֵץ, וְיָכוֹל, שֶׁהוּא לְבַדּוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים בָּעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן, וּכְשֵׁם שֶּׁהֱבִיאָם לַצּוּרָה שֶׁבָּהּ הֵם קַיָּמִים, כָּךְ יָכוֹל הוּא לְשַׁנּוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶם לְצוּרָה אַחֶרֶת וּלְטֶּבַע אַחֵר כְּפִי שֶׁיִּרְצֶה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּמִצְרַיִם שֶׁשִּׁינָה אֶת טִבְעֵי הָעוֹלָם בִּשְׁבִילֵנוּ, וְעָשָׂה לָנוּ אוֹתוֹת מְחֻדָּשִׁים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים, וְדָבָר זֶה מְּקַיֵּם אֶת הָאֱמוּנָה בִּידִיעַת ה' יִתְבָּרַךְ, וּבְכָךְ שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ וִיְכוֹלְתוֹ בַּכְּלָלִים וּבַפְּרָטִים כֻּלָּם. וְכֵיוָן שֶׁחֲשִׁיבוּת הַמִּצְוָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, בֶּאֱמֶת כְּבוֹד הַמִּצְוָה וּפִרְסוּמָהּ יוֹתֵר כְּשֶׁיַּעֲשׂוּהָּ הַכֹּל יַחַד בְּמָקוֹם מְסֻיָּם, וְלֹא כְּשֶׁיַּעֲשֶׂנָּהּ כָּל יָחִיד וְיָחִיד בִּמְחוֹז חֶפְצוֹ.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כִּי אָז נַקְרִיב קָרְבַּן הַפֶּסַח, בְּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, שֶׁאַף הֵן חַיָּבוֹת בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח, וּכְפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה ה). וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאַף בַּזְּמַן הַזֶּה, הָעוֹבֵר וְהִקְדִּישׁ שֶׂה לְפֶסַח, וְהִקְרִיבוּ בְּבָמַת יָחִיד, עָבַר עַל לָאו זֶה וְלוֹקֶה.