שער אהבת ה', פרק א
השער העשירי, שער אהבת ה'
פרק ראשון
כאשר יתקן האדם את הנהגתו על פי האמור בספר הזה, ויחבר אליו את הפרישות מתענוגי העולם ותאוותיו, ויבין גדולת הבורא, עצמותו ורוממותו, וישכיל קטנות ערך נפשו וזעירותו, ואחר כך יכיר רוב טוב הבורא עליו וגודל חסדו עמו, אז תהיה האהבה באלוקים מן המאמין סמוכה לזה בלב שלם, ואמיתות זוך נפשו והכספו לו – בהשתדלות וחריצות וזריזות, דומה למה שנאמר: נפשי אויתיך בלילה.
והדבר החזק ביותר מבין אותם דברים שתיעזר בהם להיות במדרגה הזאת העליונה של אהבת ה', הוא המורא הגדול מאלוקים, והאימה ממנו, והפחד ממצוותיו, והמחשבה תמיד על כך שהוא משקיף על הדברים הנסתרים והגלויים, והנהגתו אותך וחמלתו עליך, והבטחתו לך, וקירובך אליו. ולא תוכל עם כל זה להימנע מלנטות אליו בליבך ובמצפונך בלב נקי ובאמונה שלמה. ותתלה נפשך באהבתו, ותבטח על חמלתו וגודל חנינתו ורחמיו, ולא תשתף בעת ההיא עם אהבתו אהבת זולתו, ולא תשתף עם יראתו יראת זולתו.
ולא תפקדהו מרעיוניך, ולא יסור מנגד עיניך, ויהיה עמך בבדידותך וישב עמך במדברות, ויהיה מקום מלא בני אדם בעיניך כאילו אינו מלא, כי לא תתחשב בבני האדם, והמקום הריק מבני האדם יהיה בעיניך כמקום שאינו ריק, כי ה' עמך. תהיה תמיד שמח באלוקיך, שש בבוראך, עלז ברצונו וכוסף לפגישתו. ואמר דוד עליו השלום 'ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד', ושאר המזמור.
וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"
(הקדמת המחבר)
