ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ד
ז) ואחר כך עומדת ויורקת בארץ כנגד פניו של היבם רוק הנראה לדיינין, שמצות חליצה שיהיו שניהן עומדין בשעת קריאה ובשעת רקיקה, וצריכין הדיינין לראות הרוק היוצא מפיה. ואחר כך מקרין לה שתאמר 'ככה יעשה לאיש וגו' ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל':
ח) הכל צריך להאמר בלשון הקדש, שנאמר 'ככה', והיינו בלשון הזה, וכל היושבין שם עונין אחריה 'חלוץ הנעל' שלש פעמים, וצריך שתתכוון היבמה שתחלוץ לו, ויתכוון הוא שיחלוץ לה, ויעשו מעשים אלו לשמן. והסומא אינו חולץ, שנאמר וירקה בפניו, ואין זה רואה הרוק:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
