הלכות ציצית [שנה א, לך לך]

ג. אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכונה, כלומר שלא נתכוון לשם מצות ציצית, יש פוסלין ויש מכשירין, והלכה כסברת הפוסלין. ולכן צריך להתירם, ויחזור ויתלם לשם מצות ציצית. ואם הוא שבת, שאי אפשר לו להתירם ולקשרם, ואין לו טלית אחרת כשרה, יש לסמוך על המתירים רק באותו היום, ואחר שבת יתקננה, אך לא יברך, דספק ברכות להקל, וברכות אינם מעכבות. ולכן, כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטים ותיקונם אלא על אדם ירא שמים ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוון לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם. ועל כן יזהר לומר בפיו מקודם, "הריני מטיל ציציות אלו לשם מצות ציצית", כיון שיש אומרים שכל דבר הצריך כונה לשמה, צריך להוציא הכונה בשפתיו, וכמו שכתבו האחרונים בדין הטווייה ושזירה. וטוב לומר "לשם יחוד וכו' הריני מוכן להטיל ציציות בארבע כנפות הבגד הזה כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ונאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם שאנחנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן, כך תזכינו לקיים אותה כתקנה בחוטי תכלת, ככתוב בתורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ויהי נועם וכו'".

ד. טוב להזהר שלא לחתוך חוטי הציצית בסכין, על דרך שנאמר לגבי אבני המזבח 'לא תניף עליהם ברזל', אלא יחתכם בשיניו כשצריך לחתכם.