מאמר שלישי, מא 3
(קח למשל את מחלוקת הקראים עם החכמים בדבר פירוש הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת". לדעת הקראים "מחרת השבת" הוא יום ראשון הסמוך לפסח, ולדעת החכמים הוא ממחרת יום טוב ראשון של פסח). אף אם נניח שפשט הכתוב מורה כדבריהם, בכל זאת אין בזה סתירה להלכה המקובלת בידי החכמים. נוכל לומר שאחד השופטים, הכהנים או המלכים הכשרים, בצרוף דעת הסנהדרין והחכמים, הבין את כוונת התורה בפסוק: "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה" שנעשה הבדל של חמשים יום בין תחלת קציר שעורים לקציר חטים, ולפי זה, המלים שאמרה תורה "ממחרת השבת" מתפרשים בדרך משל, כלומר, אם תחלת הקציר שהוא החרמש בקמה יהיה ביום ראשון, אז תספרו עד השבוע השביעי ביום ראשון. ממילא נלמד מזה שאם התחלת הקציר ביום שני, נספור עד יום שני. קביעת זמן התחלת הקציר תלויה בנו, ובכל זמן שנחליט שהוא היום שבו בשלה התבואה, והגיע עת הקציר, נתחיל ממנו לספור. וכיון שרוב פעמים זמנו מתחיל מיום שני של פסח, קבעו יום זה ליום שני של פסח, נמצא לפי זה שאין סתירה בין דברי החכמים למה שכתוב בתורה.
התחייבנו לקבל את דעת החכמים, כאילו כתוב מפורש כך בתורה, היות והוא מן המקום אשר יבחר ה', עם שאר תנאים הנזכרים, ויתכן שדבר זה נודע להם בנבואה מהבורא, ותשקוט רוחנו עם זה מבלבולם של המבלבלים.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
