(139) פרק ו, אחד המוציא את הרבים ידי חובה
אחד המוציא את הרבים בברכה
ב) כל זה אם אינו יכול לברך בעצמו, אך אם יכול לברך בעצמו – המנהג פשוט שאין אחד מוציא את חבירו בשום ברכה על דבר מאכל, משום שאין הכל בקיאים להתכוון לצאת ולהוציא. ובענין קידוש ולחם משנה, נוהגים הרבה לצאת ידי חובה על ידי אחר.
© כל הזכויות שמורות למחבר הספר 'וזאת הברכה' אין להעתיק או להפיץ ללא אישור מפורש מהמחבר.
"הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא לְקַיֵּם מִילֵּי דִּבְרָכוֹת"
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
