מסכת ערלה, פרק ב, משנה ח
משנה ח: שְׂאֹר שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִסָּה, וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ, וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה, אוֹ שְׂאֹר שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, וְיֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ, אָסוּר:
משנה ח: שְׂאֹר שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִסָּה, וְיֵשׁ בּוֹ לבדו כְּדֵי לְחַמֵּץ את העיסה, וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה, אוֹ שְׂאֹר שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, וְיֵשׁ גם בּוֹ כְדֵי לְחַמֵּץ, אָסוּר – נאסרת העיסה, ואין אומרים שאף לולא השאור של האיסור היתה העיסה מתחמצת על ידי השאור של ההיתר, אלא הכל אסור.
