(312) חלק שני, פרק כ

פרשת קרח

וְיוֹתֵר נִרְאֶה לִי לוֹמַר, דְּהָכָא שֶׁאָמְרוּ: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' " מִקְרֵי אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, דְּהָא רַשִּׁ"י פֵּרֵשׁ אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, שֶׁנִּתְקוֹטְטוּ עַל יָדוֹ, וּמִמֵּילָא מַה שֶּׁאָמְרוּ: לֹא אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, הַיְנוּ שֶׁלֹּא בָּאָה מְרִיבָה עַל יְדֵי זֶה. וְזֶהוּ שַׁיָּךְ רַק לְעִנְיַן לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁדִבֵּר עַל אֵיזֶה אִישׁ, שֶׁבִּזָּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְלֹא בָּא לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שׁוּם רֵעוּתָא עַל יְדֵי זֶה. אֲבָל לְעִנְיַן אוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁמְּבַזֶּה אוֹתוֹ וּמַקנִיטוֹ, שֶׁגַּם זֶה נִכְנָס בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע, כִּדְמוּכָח בְּמַעֲשֵׂה דְּאַבְדָן, הַמְבֹאָר לְקַמֵּה, וְכֵן בְּיוֹמָא בְּרַשִּׁ"י דִבּוּר הַמַּתְחִיל "עַל לָשׁוֹן הָרָע", עַיֵּן שָׁם, לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר לֹא אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, שֶׁזֶּה גּוּפָא אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, שֶׁמְּבַזֶּה אוֹתוֹ וּמַקְנִיטוֹ. וּרְאָיָה לַדָּבָר מִמַּה דְּאִיתָא בִּיבָמוֹת בְּמַעֲשֵׂה דְּאַבְדָן, שֶׁבִּזָּה לְר' יִשְׁמָעֵאל בֶּן ר' יוֹסִי, וְאָמַר לוֹ: וְכִי הָגוּן אַתָּה לִלְמֹד תּוֹרָה מֵרַבִּי? אִיתָא שָׁם, שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִצְטָרַע אַבְדָּן, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, שֶׁעָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע נְגָעִים. נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ, דְּהָכָא שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶה וְאַהֲרֹן בִּפְנֵיהֶם: "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה"', מִקְרֵי אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו. וְלָזֶה בְּוַדַּאי לֹא מְהַנֵּי מְעִיל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, וְלֹא זְכוּת הַקְּטֹרֶת שֶׁמַּקְרִיבִין בְּכָל יוֹם.

וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע", הֲלֹא הָיָה דַּי בְּעֹנֶשׁ נְגָעִים? וְאֶפְשָׁר, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא הַנֶּאֱמָן בְּכָל בֵּית ה', וְלֹא עָשָׂה דָּבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ מִפִּי ה', וְעַל אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', בְּבִזָּיוֹן גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁהֵם הֵמִיתוּ אֶת עַם ה'. וְאִם כֵּן לְדִבְרֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל כֵּן נִגְזַר עַל הַמְדַבְּרִים, שֶׁהֵם יָמוּתוּ בַּמַּגֵּפָה, שֶׁהוּא חָמוּר הַרְבֵּה מֵעֹנֶשׁ נְגָעִים, וְרַק אַחַר שֶׁכָּלוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים עַל יְדֵי הַמַּגֵּפָה, עַל הָאֲנָשִׁים הַנִּשְׁאָרִים הֵגֵן עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁלָּהֶם זְכוּת הַקְּטֹרֶת שֶׁהִקְטִיר אַהֲרֹן בְּפַרְהֶסְיָא, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּבָזֶה נִיחָא לִי, מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁמִּרְיָם נֶעֶנְשָׁה בְּעֹנֶשׁ הַצָּרַעַת, בַּעֲבוּר שֶׁדִּבְּרָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עַל מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַהֲלֹא הִיא דִּבְּרָה עִם אַהֲרֹן רַק בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, וְלֹא בָּרַבִּים, וְהָיָה עֲלֵיהֶם לְהָגֵן זְכוּת הַקְּטֹרֶת, שֶׁמְּכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁבַּחֲשַׁאי. וְעַל כֵּן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁהַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁהוּא עַל אֲדוֹן הַנְּבִיאִים, חָמוּר טְפֵי וְלֹא מִתְכַּפֵּר בַּקְּטֹרֶת כִּי אִם בִּנְגָעִים. וּמִכָּל מָקוֹם הֵקֵל הַכָּתוּב עָלֶיהָ עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶה, שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁעַל לָשׁוֹן הָרָע בָּא עֹנֶשׁ נְגָעִים לִהְיוֹת מְצֹרָע מֻחְלָט, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, וְעָלֶיהָ הֵקֵל הַכָּתוּב לִהְיוֹת רַק מְסֻגֶּרֶת עַל שִׁבְעָה יָמִים.