(321) חלק שני, פרק כג

פרשת כי תבא

וְהִנֵּה לְבַד כָּל אֵלּוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה, הַמְדַבְּרוֹת בְּעִנְיַן אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע, בֵּרֵךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת לְמִי שֶׁנִּזְהָר מֵחֵטְא זֶה, וּלְהֶפֶךְ לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע נֶאֱמַר עָלָיו אָרוּר, וְהוּא בְּפָרָשַׁת תָּבוֹא: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים" וְגוֹ'; שֶׁכָּל אַחַד עָשָׂר הָאֲרוּרִים פָּתְחוּ מִתְּחִלָּה בְּבָרוּךְ לְמִי שֶׁנִּזְהָר בָּזֶה, וְעַל כֵּן אָמְרוּ מִתְּחִלָּה בַּבְּרָכָה בְּקוֹל רָם "אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל" לְמִי שֶׁנִּזְהָר מֵחֵטְא זֶה, וְכָל יִשְׂרָאֵל עָנוּ עַל זֶה אָמֵן, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ: "אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", שֶׁהוּא קָאֵי עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּסִפְרִי, וְכָל יִשְׂרָאֵל עָנוּ עַל זֶה אָמֵן. וְכַמָּה יֵשׁ לִזָּהֵר מֵחֵטְא זֶה, שֶׁהוּא מְקֻלָּל עֲבוּר זֶה מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּזְהָר מֵחֵטְא זֶה, שֶׁהוּא מְבֹרָךְ מִכָּל יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד.