מסכת נגעים, פרק יג, משנה יב

משנה יב: נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, עוֹשִׂים לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת. נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וְכֹל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. כֹּל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִלּוּ מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, טָהוֹר:

משנה יב: כאשר המצורע נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, ואין רוצים שיטמא את האנשים והכלים שבבית הכנסת, עוֹשִׂים לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, עַל רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת, שאז הוא נחשב כמי שיש לו רשות בפני עצמו, ואינו מטמא את מי שנמצא בכל בית הכנסת, מחוץ לרשות זו. וכדי שלא יטמא המצורע את האנשים כאשר הוא הולך מהפתח ועד למקומו המוקף מחיצה, הרי הוא נִכְנָס לבית הכנסת רִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא משם אַחֲרוֹן (ואף שכאשר הוא הולך אינו מטמא באהל, חששו שמא יבוא לעמוד בדרכו ואז הוא מטמא, וכמבואר לעיל (משנה ז)).

כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, כלומר, כל הכלים שכאשר הם נמצאים באהל המת, אם הם סגורים היטב ב'צמיד פתיל' (מכסה המודבק ומחובר לכלי) הם מצילים את מה שבתוכם שלא ייטמא, וכגון כלי חרס, מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל גם בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וְכֹל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, כלומר, כל הכלים שדי להם בכיסוי (אף שאינו צמיד פתיל) כדי להציל את מה שבתוכם שלא יטמא באהל המת, וכגון בור ודות, שדי להם במכסה כזה, מַצִּיל כשהוא מְכֻסֶּה גם בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אין דרגות הטומאה שוות, אלא כֹּל הַמַּצִּיל כשהוא סגור בצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, כגון כלי חרס, הרי הוא מַצִּיל אף כשהוא רק מְכֻסֶּה, ללא צמיד פתיל, בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וכֹּל הַמַּצִּיל כשהוא מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, ואינו צריך כלל צמיד פתיל, אֲפִלּוּ כשהוא מְגֻלֶּה לגמרי בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, הרי זה טָהוֹר, וכגון בור ודות הנמצאים בבית המנוגע, שאין מה שבתוכם נטמא כלל, כיון שהם נחשבים כרשות אחרת.