מסכת נגעים, פרק יד, משנה ב

משנה ב: בָּא לוֹ לְשַׁלֵּחַ אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה, אֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם וְלֹא לָעִיר וְלֹא לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. בָּא לְגַלֵּחַ אֶת הַמְּצֹרָע, הֶעֱבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ, וְכִבֵּס בְּגָדָיו, וְטָבַל, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה, וַהֲרֵי הוּא מְטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ. נִכְנַס לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, מְנֻדֶּה מִבֵּיתוֹ שִׁבְעַת יָמִים, וְאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

משנה ב: לאחר שחיטת הצפור האחת וההזאה על המצורע המיטהר, בָּא לוֹ – נכנס לתוך העיר כדי לְשַׁלֵּחַ מתוכה אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה, ואֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם (אם היתה העיר סמוכה לים), וְלֹא לָעִיר שהוא עומד בתוכה, וְלֹא לַמִּדְבָּר (אם היתה העיר סמוכה למדבר), שֶׁנֶּאֱמַר 'וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה', והיינו שמשלח את הצפור מתוך העיר לכיוון השדה שמחוץ לעיר. בָּא הכהן אל מחוץ לעיר, מקום עמידתו של המצורע, כדי לְגַלֵּחַ אֶת הַמְּצֹרָע, הֶעֱבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ, וְכִבֵּס בְּגָדָיו, וְטָבַל, ובטבילה זו נעשה טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה – אם נכנס לבית אינו מטמא את מה שיש בבית, כפי שהיה מטמא עד עתה, וכן אינו מטמא משכב ומושב, וַהֲרֵי הוּא מְטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ, את מה שהוא נוגע בו בלבד, ונִכְנַס לִפְנִים מִן הַחוֹמָה של העיר, מה שהיה אסור לו לעשות עד עתה, אך עדיין הוא מְנֻדֶּה מִבֵּיתוֹ שִׁבְעַת יָמִים, וְאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, שנאמר 'וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים', ו'אהלו' האמור כאן הוא כינוי לאשתו.