מסכת מגילה, פרק ג, שיעור 30
שנינו ביְרוּשַׁלְמִי בְּפֶרֶק אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל (ברכות פ"ה ה"ג), הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וְנִשְׁתַּתֵּק, ואינו יכול להמשיך לקרוא, זֶה שֶׁעוֹמֵד לקרוא תַּחְתָּיו יַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן, וְאִם תֹּאמַר שיתחיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הָרִאשׁוֹן, נמצא שהפסוקים הָרִאשׁוֹנִים נִתְבָּרְכוּ לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, וְהָאַחֲרוֹנִים נִתְבָּרְכוּ לְאַחֲרֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵיהֶם, וּכְתִיב – והרי נאמר (תהילים יט ח) 'תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ', שֶׁתְּהֵא כֻּלָּהּ תְּמִימָה – שלמה, בברכה שלפני הקריאה ובברכה שלאחריה, ולכן חוזר וקורא שוב מתחילת הפסוקים שקרא הראשון.
אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב מַתְנָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הַלּוּחוֹת וְהַבִּימוֹת שבבית הכנסת, שהיו מניחים עליהם את ספר התורה לפעמים, בדרך עראי, אֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה של תשמישי ספר תורה, אלא רק קדושת בית הכנסת.
אָמַר רַבִּי שְׁפַטְיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה, יַעֲמִידֶנּוּ עַל הַתֶּפֶר, באופן שהתפר של היריעות נמצא בין העמודים, כדי שֶׁאִם יִקָּרַע, יִקָּרַע עַל הַתֶּפֶר, ולא תיקרע היריעה בעצמה. וְאָמַר רַבִּי שְׁפַטְיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה, גּוֹלְלוֹ מִבַּחוּץ – גוללו באופן שהחלק החיצוני של הספר כלפי המחזיק בו, ואילו הכתב כלפי הגולל, וְאֵינוֹ גּוֹלְלוֹ מִבִּפְנִים. וּכְשֶׁהוּא מְהַדְּקוֹ – כשהמחזיק בספר התורה מהדק את הגלילה, מְהַדְּקוֹ בִּפְנִים, באופן שיהא הכתב מולו, וְאֵינוֹ מְהַדְּקוֹ בַּחוּץ, והכלל בזה שתמיד צריך להיות הכתב כלפי העוסק בספר התורה, שזהו כבוד התורה.
וְאָמַר רַבִּי שְׁפַטְיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עֲשָׂרָה בני אדם שֶׁקָּרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן גּוֹלֵל את סֵפֶר התּוֹרָה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עֲשָׂרָה שֶׁהתאספו וקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה (שהרי אין קוראים בתורה בברכה אלא במנין), הַגּוֹלֵל מְקַבֵּל שְׂכַר כֻּלָּן, והבינה הגמרא שהם אינם מקבלים שכר. תמהה הגמרא, שְׂכַר כֻּלָּן סַלְּקָא דַּעְתְּךָ – וכי תעלה על דעתך שהוא מקבל את שכר כולם, והם אינם מקבלים שכר כלל. אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי, הגולל נוֹטֵל שָׂכָר גדול ששיעורו כְּנֶגֶד השכר של כֻּלָּן, אך אינו מגרע משכרם.
אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא, שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּעִיר אַחַת, וְאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל כ כה) 'וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם', ופֵּרוּשׁ דרשת הפסוק כך היא, 'וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים', וְהֵם 'לֹא טוֹבִים' זֶה לָזֶה, לְפִיכָךְ אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם 'מִשְׁפָּטִים – עונשים, שלֹא יִחְיוּ בָּהֶם'.
וְהָאוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה עָרוּם, כלומר מחזיק בידיו את היריעות עצמם, ללא המטפחת, שאין זו דרך כבוד, נִקְבַּר עָרוּם. תמהה הגמרא, עָרוּם סַלְּקָא דַּעְתְּךָ – וכי תעלה על דעתך שקוברים אדם זה כשהוא ערום מבגדים. אֶלָּא אֵימָא – אלא כך יש לומר, נִקְבַּר עָרוּם בְּלֹא אוֹתָהּ מִצְוָה, שאינו מקבל עליה שכר, וכגון שגלל את ספר התורה בידיו ממש, ללא מטפחת, אינו מקבל שכר על מצוה זו.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי, בְּרֵיהּ (-בנו) דְרַבִּי יַנַּאי סָבָא, מִשְּׁמֵיהּ דְרַבִּי יַנַּאי רַבָּה – בשם רבי ינאי הגדול, מוּטָב תִּגָּלֵל הַמִּטְפַּחַת, וְאַל יִגָּלֵל סֵפֶר תּוֹרָה, כלומר, בשעה שכורכים את ספר התורה במטפחת, יש לסובב את המטפחת סביב הספר, ולא לסובב את הספר עד שייכרך במטפחת, שאין זו דרך כבוד.
שנינו במשנה, 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה', מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ', שהרי כבר נאמרה פרשת כל מועד ומועד, ומדוע חזרה התורה ואמרה שמשה רבינו דיבר את מועדי ה', אלא שהיה דורש הלכותיו של כל חג בזמנו. תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, הִלְכוֹת הַפֶּסַח בְּפֶסַח, וְהִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, וְהִלְכוֹת חַג – סוכות, בֶּחָג.
סְלִיקוּ לְהוּ בְּנֵי הָעִיר
(ספר יוחסין)
