דרך ה' (ד)
דרך ה' / ח"ד פ"ה
נאמר על התורה 'לא בשמים היא, לאמר מי יעלה לנו השמימה, ויקחה לנו', ואמרו חז"ל שיש ללמוד מפסוק זה שאם היתה התורה בשמים, היינו צריכים לעשות את כל ההשתדלות כדי להגיע אליה ולבקש מה' שיתן לנו אותה. ויש ללמוד מכך את גודל הנחיצות שיש לאדם ללימוד התורה, עד כדי כך שהיה צריך לעשות השתדלות שאינה יכולה כלל להתקיים בדרך הטבע, אלא רק על ידי נס.
הטעם לחשיבות הגדולה של התורה, כי באמת כל זמן שהאדם חי בעולם הזה, צריך הוא לזכור ש'לא לעולם חוסן', ובודאי בסוף יכלו כוחותיו וייבש גופו וישוב לאדמתו, ונמצא שכל עמלו ויגיעו יהיו לריק. ומצוי גם שאפילו אותם שנים שחי בהם – לא היו שנים טובות, אלא סבל צער ומכאובים, ואם כן לא היתה לו שום תועלת מחייו. ולכן מוכרח האדם לחפש אחר דרכים שמאותו זמן קצר שהוא חי בעולם הזה תצמח לו נטיעה גדולה לעולם הבא, ודבר זה נעשה על ידי אור התורה, שבזכות לימודה וקיומה יחיה הקב"ה לעתיד לבוא את גופו, ויקום לתחיה ויחיה חיי עולם. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק 'כי טל אורות טלך', שרק מי שיש בידו אור תורה, אור התורה מחייהו לעתיד לבוא. ואפילו עמי הארץ וכדומה שאינם עוסקים בתורה, זוכים לעמוד לעתיד לבוא בזכות תמיכתם בתורה, כגון שהשיא האדם בתו לתלמיד חכם, או שההנה תלמיד חכם מנכסיו.
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
