הלכות תפילין [שנה א, חיי שרה]
יח. מי שנפלו לו תפיליו מידו, נכון שיתענה יום אחד באותו היום. ואם אינו יכול להתענות, יפדה התענית בצדקה. ואם נפלו בהיותם תוך כיסם, אין צריך להתענות, אלא די לתת פרוטה אחת לצדקה. ואפילו אם נפלו בגובה פחות מעשרה טפחים, יתענה יום אחד.
יט. כשחולץ תפיליו, טוב שהוא בעצמו יקפלם ויניחם בכיס, לחבוב מצוה, ולא כאותם שנותנים התפילין לשמש שלהם לקפלו. ודוגמא לזה מצינו שאמרו חז"ל לגבי ספר תורה, שהגולל נוטל שכר כנגד כולן. גם יזהר לקפלו ולהניחו בכיס תכף ומיד אחר שיחלוץ אותו, ולא כאותם שחולצים ומניחים אותו מצידם, ואחר איזה רגעים מקפלים אותו, כי אין זה כבוד לתפילין שיהא מונח כך. ובזמן שיש לו הכרח לכך, כגון שחולצן קודם תפלת מוסף בראש חדש, שאינו יכול לקפלו תכף מפני שרוצה להתפלל מוסף עם הציבור, יזהר שלא יניח הקציצה בהיפוך, דהיינו צד המעברתא למעלה וגופו של בית למטה, אלא יניחנו ביושר, ותכף יקפלו אחר תפלת מוסף.
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
