386. מתיקות

מָתוֹק מִדְּבַשׁ הוּא הָאָדָם שֶׁלְּשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר דְּבָרִים רַכִּים, וְחִכּוֹ מַמְתַּקִּים, אִישׁ כָּזֶה רוּחַ הַמָּקוֹם וְרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם, וְעִם אִשְׁתּוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, כִּי "מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה", וּבִפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאֵין מְקַבְּלִים מָרוּת, הָרַגְזָן – לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ, וְהַלְוַאי שֶׁיִּשְׁמְעוּ לְקוֹל מְלַחֲשִׁים בְּנֹעַם שִׂיחַ וְחִבָּה יְתֵרָה, וּכְמוֹ שֶּׁפֵּרְשׁוּ אֶת הַפָּסוּק "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ", שֶׁדֶּרֶךְ הַתּוֹכֵחָה תִּהְיֶה בְּאֹפֶן שֶּׁיֹּאמַר לוֹ אַתָּה חָכָם וְחָשׁוּב וְלֹא נָאֶה לְךָ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָזֶה. בְּדֶרֶךְ זוֹ יִתְנַהֵג הָרַב עִם אַנְשֵׁי הָעִיר, וְאִישׁ עִם רֵעֵהוּ, וְאָב לַבָּנִים, וְהַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ, וְאַף אִם עוֹשִׂים לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים וּמְדַבְּרִים קָשׁוֹת, הוּא יַעֲנֶה בְּשָׂפָה רָפָה וּבְמֶתֶק שְׂפָתָיִם וּבְפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, וּכְבָר נֶאֱמַר "לָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם", וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל, סַם חַיִּים, טוֹב לַשָּׁמַיִם וְטוֹב לַבְּרִיּוֹת, טוֹב לָעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת, כִּי הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה וְשָׁלוֹם.