ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
כב) היתה זו שהיא ערוה על היבם מקודשת לאחיו שמת בקידושי ספק, או שהיתה מגורשת ממנו בספק, או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו בחייו, אף על פי שמיאנה ביבם, בכל האופנים הללו צרתה חולצת ולא מתייבמת:
כג) ובאופן זה שהניח המת שתי נשים, האחת אסורה על היבם באיסור ערוה, והלכה צרת הערוה ונשאת לאחר, ואחר כך נמצאת הערוה אילונית, והרי התבאר לעיל שכאשר הערוה אילונית אינה פוטרת את צרתה, והתברר שנישאת צרתה שלא כדין בזמן שהיתה זקוקה ליבום, תצא הצרה מבעלה ומיבמה – אסורה היא להתייבם, וצריכה גט מבעלה וחליצה מיבמה כדי להיתרה לשוק:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
