390. ראש השנה (א)

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְכָל בְּנֵי עוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו כִבְנֵי מָרוֹן. וְכָתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה, יִרְאָה – לְהִשָּׁמֵר מִלַּעֲבוֹר עַל מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְאַהֲבָה – לְקַיֵּם מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהֵן הָאָדָם, לִהְיוֹתוֹ חֹמֶר עָכוּר, עָפָר מִן הָאֲדָמָה, דּוֹמֶה לְמִי שֶּׁעֵינָיו סְגוּרוֹת, וְגַם יוֹשֵׁב בְּבַיִת אָפֵל, שֶׁהָעוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, וּכְדֵי לְהוֹצִיאוֹ מֵהַחֲשֵׁכָה צָרִיךְ שְׁנֵי דְּבָרִים, שֶׁיִּפָּתְחוּ עֵינָיו לִרְאוֹת, וְגַם שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ נֵר כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה מְאוֹרוֹת, וְאֵין דַּי בְּאֶחָד מֵהֶם. אָמְנָם כְּשֶׁיָּבִיאוּ לוֹ נֵר, אַף אִם עֵינָיו עֲדַיִן סְגוּרוֹת, יַרְגִּישׁ קְצָת בְּאוֹר הַנֵּר, וְאִם יִפְתָּח עֵינָיו מְעַט, יִרְאֶה אוֹר מוּעָט, וּלְפִי הַשִּׁעוּר שֶׁיִּפְתַּח אֶת עֵינָיו – כָּךְ יִרְאֶה אוֹר גָּדוֹל מֵהַנֵּר. כֵּן הוּא הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, מֵחֲמַת שֶׁעֵינֵי שִׂכְלוֹ סְתוּמִים מִלְּהִסְתַּכֵּל בַּמֻּשְׂכָּלוֹת וּמִלְּהִשְׁתַּדֵּל עַל כָּךְ, וְגַם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה עוֹלָם שָׁפֵל וְאָפֵל, מִתּוֹךְ כָּךְ הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ, טַח מֵרְאוֹת עֵינָיו, מֵהַשְׂכִּיל לִבּוֹ, אֵיךְ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה כְּלָל. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ טִּיבָהּ שֶׁל אַהֲבָה וְיִרְאָה רַק מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מִמִּי צָרִיךְ לִירֹא וְאֶת מִי צָרִיךְ לֶאֱהֹב, וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לְכָךְ. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרָצָה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל עַם סְּגֻלָּתוֹ, נָתַן לָהֶם מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר בָּהֶם מַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפַע קְדֻשָּׁה, וּמֵאִיר לָהֶם אֶת אוֹרוֹ בִּזְמַנִּים מְסֻיָּמִים בַּשָּׁנָה.

וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיָמִים נוֹרָאִים מֵאִיר אוֹר הַפַּחַד וְהַיִּרְאָה, וְלָכֵן אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ יִרְאָה וּפַחַד בְּיוֹם זֶה, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וּלְפִי הֲכָנָתוֹ שֶׁעָשָׂה מִקֹּדֶם. יֵשׁ מִי שֶׁיָּרֵא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְאֵימוֹת מָוֶת, וְיֵשׁ יָרֵא יִרְאַת הָרוֹמֵמוּת. יֵשׁ יָרֵא יִרְאָה מוּעֶטֶת, וְיֵשׁ יָרֵא יִרְאָה גְּדוֹלָה, וּלְפִי הַשֶּׁפַע וְהַהֶאָרָה שֶׁמְּקַבֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּךְ נִמְשָׁךְ עָלָיו וְנִשְׁאַר הָרֹשֶׁם לְכָל הַשָּׁנָה.

הִנֵּה כִּי כֵן, רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת לִבּוֹ מָלֵא יִרְאָה, רְתֵת וְזִיעַ, מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בַּהֲכָנוֹת שֶׁל הָאָדָם, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁשַּׁעֲרֵי יִרְאָה פְּתוּחִים, כַּאֲשֶׁר יְעוֹרֵר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ – יִמְצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ, וְחָיְתָה נַפְשׁוֹ לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וּבִתְנַאי שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, כִּי אִם כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה רַק עָסוּק לְהַעֲמִיק וּלְהַתְמִיד בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לְיִרְאָה אֶת ה' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא יִרְאַת הָרוֹמֵמוּת, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ בְּגַדְלוּת ה' וּבְמַלְכוּתוֹ, שֶׁהוּא הָעִקָּר וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת.

וּמִצְוַת הַיּוֹם לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד בְּהִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּקִיעוֹת, שֶׁאָז מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין, וַאֲפִילוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד.

וְכָל אִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר הַשֵּׁם, לִבּוֹ יָחִיל בְּקִרְבּוֹ מִפַּחַד הַשֵּׁם וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הַיּוֹם יָבִיאוּ אֶת דִּינוֹ לַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ, וְיָדוּנוּ עַל גּוּפוֹ, וּבָנָיו, וּמָמוֹנוֹ.

(וְרַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַקָּהָל רוֹצֶה לְהַרְאוֹת אֶת נֹעַם קוֹלוֹ, זֶה קוֹפֵץ מִזָּוִית זוֹ וְנוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ, וְאֶחָד קוֹפֵץ מִזָּוִית אַחֶרֶת וְנוֹתֵן קוֹל אַחֵר, וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַה עֲבוֹדַת ה' יֵשׁ בָּזֶה, וּמַה 'לְשֵׁם שָׁמַיִם' שַׁיָּךְ בָּזֶה, אֵין זוֹ אֶלָּא עֲצַת הַיֵּצֶר הָרַע, בְּהַרְאוֹת הָאָדָם אֶת נֹעַם קוֹלוֹ וְהַשָּׁעָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל, 'שָׁאֲלוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִפְּנֵי מַה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הַלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָמַר לָהֶם, סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנַי, וְהֵם יֹאמְרוּ הַלֵּל', וְיֵשׁ לִלְמֹד מִכָּךְ לְעִנְיָן זֶה, כִּי לֹא טוֹב לָאָדָם לְהַרְאוֹת נֹעַם קוֹלוֹ וְחַזָּנוּתוֹ בְּיָמִים אֵלּוּ, רַק יִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, בְּהַכְנָעָה רַבָּה, בְּקוֹל בּוֹכִים, בְּנֹעַם שִׂיחַ, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה אוֹת בְּאוֹת, תֵּבָה בְּתֵבָה, בְּדִקְדּוּק עָצוּם כַּדָּת).