מסכת פרה, פרק ג, משנה ט

משנה ט: כְּפָתוּהָ בְחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג וּנְתָנוּהָ עַל גַּב הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ בַּדָּרוֹם וּפָנֶיהָ לַמַּעֲרָב. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. שָׁחַט בִּימִינוֹ וְקִבֵּל בִּשְׂמֹאלוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּימִינוֹ הָיָה מְקַבֵּל וְנוֹתֵן לִשְׂמֹאלוֹ, וּמַזֶּה בִימִינוֹ. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. עַל כָּל הַזָּיָה, טְבִילָה. גָּמַר מִלְּהַזּוֹת, קִנַּח אֶת יָדוֹ בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה. יָרַד וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בַּאֲלִיתוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בַּחֲרִיּוֹת:

משנה ט: כְּפָתוּהָ לפרה בְחֶבֶל שֶׁל מֶגֶג (-מין גומי), כדי שיהיו כל מעשיה בדברים שאינם ראויים לקבל טומאה כלל, והעלוה וּנְתָנוּהָ עַל גַּב הַמַּעֲרָכָה, רֹאשָׁהּ בַּדָּרוֹם וּפָנֶיהָ פונות לַמַּעֲרָב, לצד המקדש. הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח, וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, לצד המקדש. שָׁחַט בִּימִינוֹ, וְקִבֵּל את דמה בִּשְׂמֹאלוֹ, ואף שבכל הקרבנות יש צורך לקבל את הדם בימינו, כיון שכאן אין הדם נזרק על גבי המזבח יכול לקבלו בשמאלו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּימִינוֹ הָיָה מְקַבֵּל את הדם, וכמו בכל הקרבנות שיש צורך שתהא קבלת הדם דוקא בימין, וְנוֹתֵן את הכלי עם הדם לִשְׂמֹאלוֹ, וּלדברי הכל היה מַזֶּה מהדם בִימִינוֹ. טָבַל אצבעו הסמוכה לאגודל בדם שבכלי וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. ויש צורך שעַל כָּל הַזָּיָה תהא טְבִילָה של האצבע בדם, כיון שהדם של ההזיה הקודמת פסול להזיה זו (ולכן לאחר כל הזיה היה מקנח ידו בשפת הכלי, וחוזר וטובל אצבעו בדם). גָּמַר מִלְּהַזּוֹת, קִנַּח אֶת יָדוֹ מהדם שבה בְּגוּפָהּ שֶׁל פָּרָה, כדי שגם דם זה יישרף עמה, שהרי נאמר 'וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף', יָרַד הכהן מעל גבי המערכה, וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ בַּאֲלִיתוֹת – עצים קטנים, ועל ידם מבעיר הוא את המרכה כולה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, היה מצית את האש בַּחֲרִיּוֹת – בענפי דקל.