מסכת פרה, פרק ג, משנה י

משנה י: נִבְקְעָה, וְעָמַד חוּץ מִגִּתָּהּ. נָטַל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת. אָמַר לָהֶן, עֵץ אֶרֶז זֶה, עֵץ אֶרֶז זֶה. אֵזוֹב זֶה, אֵזוֹב זֶה. שְׁנִי תוֹלַעַת זֶה, שְׁנִי תוֹלַעַת זֶה. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ, הֵין וְהֵין, שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר:

משנה י: נאמר בתורה 'וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה', והיינו לתוך הפרה עצמה בזמן שהיא נשרפת, ולכן, ממתין עד שנִבְקְעָה הפרה מחמת האש, או שבקעה בסכין לאחר שנאחזה האש ברובה, וְעָמַד הכהן באותה שעה חוּץ מִגִּתָּהּ – מחוץ לגומא שנעשתה בקרקע לצורך שריפת הפרה, נָטַל עֵץ אֶרֶז, וְאֵזוֹב, וּשְׁנִי תוֹלַעַת (-לשון של צמר צבוע באדום), ואָמַר לָהֶן לחכמי הסנהדרין שהקדימו ובאו לשם (כמבואר לעיל משנה ז') בלשון שאלה, 'עֵץ אֶרֶז זֶה, עֵץ אֶרֶז זֶה', 'אֵזוֹב זֶה, אֵזוֹב זֶה', 'שְׁנִי תוֹלַעַת זֶה, שְׁנִי תוֹלַעַת זֶה', כך היה חוזר ואומר שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם משיבים ואוֹמְרִים לוֹ, 'הֵין וְהֵין', שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כיון שיש בדברים אלו מינים נוספים הדומים להם אך אינם כשרים לענין זה, ולכן שאלם בפרהסיא כדי לפרסם שנעשה הכל כדין.