מסכת פרה, פרק ד, משנה ב

משנה ב: שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת, פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, פְּסוּלָה. הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, כְּשֵׁרָה:

משנה ב: שְׂרָפָהּ או שחטה לפרה האדומה חוּץ מִגִּתָּהּ – מחוץ לגומא המיוחדת שנעשתה עבורה בקרקע של הר המשחה כנגד פתח ההיכל, שנאמר בה 'וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד', וכשנעשית מחוץ לגומא זו נמצא שלא עשאה כנגד פתח ההיכל, אוֹ שחילקה לשני חלקים ושרפה בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת, הרי זו פְּסוּלָה, כיון שנאמר 'ושרף את הפרה', ללמד שישרפנה בשריפה אחת ולא בשתי שריפות, וללמד שישרוף אותה לבדה ולא יחד עם פרה אחרת. הִזָּה מדמה של הפרה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח של ההיכל, פְּסוּלָה, שנאמר 'וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד'. כפי שהתבאר לעיל (פ"ג מ"ט) כאשר מזה הכהן מדם הפרה שבע פעמים מול פתח ההיכל, צריך הוא לטבול את אצבעו בדם לפני כל הזיה והזיה, ואם הִזָּה מִטבילה שִּׁשִּׁית של אצבעו בדם גם את ההזיה השישית וגם את השְׁבִיעִית, אפילו אם חָזַר וטבל אצבעו בדם וְהִזָּה פעם שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה, שהרי כבר היזה את השביעית האמיתית בפסול, ללא טבילת אצבעו בדם, ונפסלה הפרה, ושוב אינו מועיל בכך שחוזר וטובל אצבעו בדם ומזה. אבל אם היזה מִטבילה שְּׁבִיעִית של אצבעו את ההזיה השביעת והוסיף והיזה הזיה שְׁמִינִית, שאינה נצרכת כלל, וְכן אם לאחר שבע הזאות חָזַר וטבל אצבעו בדם וְהִזָּה הזיה שְׁמִינִית שאינה נצרכת כלל, אף שהיזה שלא כדין מכל מקום הרי זו כְּשֵׁרָה, כיון שכבר היזה שבע הזאות בכשרות, והזיה שמינית מיותרת אינה פוסלת את הפרה.