יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

הפרשה בקצרה – נח

עניני הפרשה: גזירת המבול  •  בניית התיבה והכנתה •  הכניסה לתיבה  •  תקופת המבול  •  שליחת העורב והיונה  •  היציאה מהתיבה  •  ברית ה' עם נח וצאצאיו ואות הקשת בענן  •  קללת כנען בן חם וברכת שם ויפת  •  צאצאי נח ובניו  •  חטא דור הפלגה ועונשם  •  עשרה דורות מנח ועד אברהם  •  אברהם ושרה

  • גזירת המבול: אנשי דורו של נח חטאו בגילוי עריות ובעבודה זרה, אך חתימת גזר דינם להיאבד מהעולם על ידי המבול הייתה מחמת הגזל והמחלוקת שהייתה ביניהם.
  • בניית התיבה: אמר ה' לנח בנבואה שרצונו להביא מבול לעולם, וכדי שינצל – יחד עם משפחתו – ציווה עליו ה' לבנות תיבה מיוחדת לשם כך. אף שהיה ניתן להצילו בדרכים אחרות, רצה ה' שיראו האנשים את נח עוסק בבניית התיבה מאה ועשרים שנה, ויאמר להם שהוא מכין אותה מחמת גזירת המבול, שמא מתוך כך יחזרו בתשובה.
    נעשתה התיבה ממין עץ ששמו 'גופר', כיון ששם זה דומה לגופרית שהייתה במי המבול והרתיחה את המים. אורך התיבה שלש מאות אמה, רוחבה חמישים וגובהה שלשים, ומפני חוזק מי המבול ציווהו ה' לזפתה בזפת מבפנים ומבחוץ. חלון נעשה לתיבה, ויש אומרים שהייתה שם גם אבן טובה שהאירה להם. היתה התיבה מחולקת לשלש קומות, עליונה לבני האדם, אמצעית לבעלי חיים, ותחתונה לזבל, וגג התיבה היה בנוי בשיפוע כדי שיזובו המים לצדדים, והסתיים באורך של אמה [וברוחב שישית אמה]. פתח התיבה היה בצד [בשונה מאניות שפתחיהן למעלה], כדי שלא יכנסו המים לתיבה.
  • הכניסה לתיבה: הצטווה נח להיכנס לתיבה עם שלשת בניו, אשתו ונשות בניו, והיו האנשים לחוד והנשים לחוד כל זמן המבול. וכן הצטווה להכניס מבעלי החיים, החיות והבהמות והעופות, מהטהורים שבעה זוגות, שהם ארבעה עשר. ומשאינם טהורים זוג אחד, זכר ונקבה. אמנם מהדגים לא הכניס, כיון שלא מתו במי המבול. עוד ציוה ה' לנח להביא עמו מאכלים עבור האנשים ועבור בעלי החיים, וכרת ה' ברית עם נח והבטיחו שלא ירקיבו הפירות שהביא לתיבה, ושלא יהרגוהו רשעי הדור. כל בעלי החיים באו מעצמם לנח, והתיבה קלטה רק את אותם שלא השחיתו את דרכם, ואותם הכניס נח לתיבה.
  • תקופת המבול: נקרא שמו 'מבול', כיון שבילה את הכל, בלבל את הכל, והוביל את הכל ממקום גבוה למקום נמוך. אף שהסתיימו אותם מאה ועשרים שנה שקצב להם ה' מזמן הגזירה, התעכב המבול עוד שבעה ימים, כיון שבאותו זמן נפטר מתושלח הצדיק, ומשום כבודו התעכבה הפורענות עד לאחר שבעת ימי אבלו. בהיות נח בן שש מאות שנה, התחיל המבול. תחילה ירדו המים בנחת, כדי שאם יחזרו האנשים בתשובה יהיו אלו גשמי ברכה, אך כיון שלא חזרו בתשובה נהפכו המים למבול. רשעי אותו הדור רצו להרוג את נח ולשבור את התיבה, אך ה' הקיף את התיבה בדובים ואריות שהרגו אותם.
    זמן המבול היה במשך שנה שלימה, והתחלק לארבעה שלבים: א. ט"ז בחשון – כ"ז בכסלו: 40 יום, בהם ירדו גשמים מלמעלה ונבקעו מעיינות תהום מלמטה, המים התגברו ונשאו את התיבה למעלה, כיסו את כל ראשי ההרים וגבהו עוד חמש עשרה אמה מעל ההרים הגבוהים ביותר. באותו זמן מתו כל האנשים וכל בעלי החיים שמחוץ לתיבה, מלבד הדגים, ונשארו בעולם רק נח ומשפחתו, ובעלי החיים שהיו בתיבה.
    ב. כ"ח בכסליו – כ"ט באייר: 150 יום, נשארו המים בגובה זה, אך לא הוסיפו לרדת גשמים חדשים. כל אותו זמן היתה התיבה שקועה במים 11 אמות, כשליש מגובהה, כדרך הספינות הטעונות, ששקועות במקצת בתוך המים.
    ג. א' בסיון – א' באב: 60 יום, בהם נחסרו המים עד שנראו ראשי ההרים. חסרון המים היה בכל יום שיעור של רבע אמה, וכיון שבתחילה גבהו המים חמש עשרה אמה מעל ראשי ההרים, לאחר 16 ימים נחסרו 4 אמות, וכיון שהתיבה היתה שקועה במים 11 אמות, בי"ז בסיון נחה התיבה על הרי אררט, ועדיין לא נראו ראשי ההרים. ובסיום 60 יום, בא' באב, נחסרו 15 אמה מהמים ונראו ראשי ההרים.
    ד. א' באב – כ"ז בחשון: 116 יום, משליחת העורב ועד היציאה מהתיבה. ארבעים יום לאחר שנראו ראשי ההרים פתח נח את חלון התיבה ושילח את העורב לראות אם יבשה הארץ, אך העורב לא עשה את שליחותו ונשאר סביב התיבה. לאחר שבעה ימים שילח את היונה כדי שאם לא תחזור יבין שיבשה הארץ, אך היונה חזרה לתיבה. לאחר שבעה ימים שילחה שוב, וחזרה עם עלה זית, ומכך הבין נח שכבר קלו המים ונראו העצים. לאחר עוד שבעה ימים שילחה שוב, ולא חזרה אליו והבין נח שיבשה הארץ. בא' בתשרי התייבשו המים מלמעלה, אך נשארה האדמה כטיט, והסיר נח את מכסה התיבה. בכ"ז בחשון, 365 יום לאחר הכניסה לתיבה, יבשה הארץ לגמרי ויצאו מהתיבה נח ומשפחתו, ובעלי החיים.
  • היציאה מהתיבה: עם יבושת הארץ, בכ"ז בחשון, לאחר שהיו בתיבה שנה תמימה [והיא שנת החמה, ולא שנת הלבנה, וכיון ששנת החמה יתירה 11 יום על שנת הלבנה, נכנסו בי"ז בחשון ויצאו בשנה הבאה בכ"ז בחשון] ציווה ה' על נח לצאת מהתיבה עם בני משפחתו, ולומר לבעלי החיים שיצאו ממנה, ואם לא ירצו לצאת – ציווה על נח להוציאם. הבין נח שציווה עליו ה' להכניס מבעלי החיים הטהורים שבעה זוגות, אף שלקיום המין היה די בזוג אחד, כדי להקריב מהם קורבנות, בנה מזבח והקריב עולות מכל הבהמות הטהורות ומכל העופות הטהורים.
  • ברית ה' עם בני האדם: לאחר שהקריב נח את קורבנותיו נשבע ה' שלא יוסיף עוד לקלל את האדמה מחמת חטאי האדם, ולאחר שבזמן המבול לא נעו השמש והירח והכוכבים, אלא נשארו על עומדם כל אותו זמן, הרי שמעתה ואילך לא יפסיקו המזלות מלנוע במסלולם, ועל ידי זה יהיו תמיד יום ולילה, וכן יתחלפו בקביעות ששת עונות השנה, א. אמצע תשרי עד אמצע כסליו – זמן זריעה. ב. אמצע כסליו עד אמצע שבט – זמן הקור [ובו קר יותר מה'חורף']. ג. אמצע שבט עד אמצע ניסן – זמן החורף. ד. אמצע ניסן עד אמצע סיון – זמן הקציר. ה. אמצע סיון עד אמצע אב – זמן לקיטת התאנים וְיִבּוּשָׁם בשדות, ומכונה קיץ. ו. אמצע אב עד אמצע תשרי – זמן החום [בו חם יותר מה'קיץ'].
  • ברכות וציוויים לנח ולבניו: נתברכו נח וצאצאיו שיפרו וירבו, ואף נצטוו לעסוק בפריה ורביה, ולכן כרת ה' ברית עמם ועם כל בעלי החיים, שלא ישחית עוד את העולם. ובירך את בני האדם שיהא פחדם מוטל על בעלי החיים, ואפילו תינוק בן יומו אין צורך לשומרו מן העכברים, ורק לאחר שמת האדם, שולטים עליו בעלי החיים. כיון שדור המבול חטאו והופקרו לחיות הרעות ששלטו בהם, הזהיר ה' את החיות שאם יהרגו בני אדם ידרוש מהם את דמם. כעת התיר ה' לבני האדם להמית בעלי חיים ולאכול את בשרם, אך אסר עליהם אבר ודם מן החי. הזהיר ה' את בני האדם שלא להרוג זה את זה, ואף אסר על האדם להרוג את עצמו. ההורג אדם במזיד ובעדים ייהרג על ידי בני אדם, ההורג ללא עדים ייענש על ידי ה', וההורג בשוגג צריך לגלות, כדי שיתכפר חטאו.
    הראה ה' לנח את הקשת בענן, ואמר לו שקשת זו תהיה לאות ברית על כך שנשבע ה' שלא יביא עוד מבול לעולם. ואף 'בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ', כשמחמת חטאי האנשים תהיה מחשבה להביא חושך ואבדן לעולם, יראה ה' את הקשת ויזכור את בריתו. אמנם בדורות של צדיקים גמורים, כמו חזקיהו מלך יהודה ורבי שמעון בר יוחאי, לא היה צורך באות זו של הקשת.
  • קללת כנען וברכת שם ויפת: כשנכנס נח לתיבה הכניס עמו ענפי גפן ותאנה, ולאחר המבול נטע תחילה את הגפן [אף שהיה ראוי יותר שיעסוק תחילה בנטיעה אחרת], עשה מהענבים יין, שתה והשתכר, ומתוך כך שכב באוהלו כשהוא מגולה. ראהו חם בנו, ולא רק שלא כיסהו אלא הלך וסיפר את הדבר לאחיו שהיו בחוץ. שם ויפת כיסו את אביהם בדרך צניעות, על ידי שהלכו אחורנית, ואף כשהוצרכו להסתובב לכיוונו כדי לכסותו הפכו רק את פניהם אחורנית כדי שלא לראותו. כשהקיץ נח קילל את כנען שיהא עבד עבדים לשם ויפת [ולא קילל את חם בעצמו, כיון שה' ברכו כשיצאו מהתיבה], ובירך את שם שמזרעו יהיו עם ישראל שיירשו את ארץ כנען, בירך את יפת שירחיב ה' את גבולו, ומבני בניו יהיה כורש מלך פרס, שיבנה את בית המקדש השני [אך לא שרתה בו שכינה, כפי ששרתה בבית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך שהיה מצאצאי שם]. כיון ששם התאמץ יותר מיפת במצווה זו של כיבוד נח אביהם, זכו בני שם לטלית של מצוה, ויפת זכה שיינתנו בניו לקבורה, במלחמת גוג ומגוג.
  • חיי נח וצאצאיו: נח הוליד לפני המבול שלשה בנים, וסדר לידתם הוא יפת, חם ושם. נח חי 950 שנה. ולשם חם ויפת נולדו בנים לאחר המבול: צאצאי יפת: גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס [-פָּרַס], אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים. צאצאי חם: כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן, סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא, שְׁבָא וּדְדָן. לוּדִים, עֲנָמִים, לְהָבִים, נַפְתֻּחִים, פַּתְרֻסִים, כַּסְלֻחִים, פְּלִשְׁתִּים, כַּפְתֹּרִים, צִידֹן וְחֵת, הַיְבוּסִי, הָאֱמֹרִי, הַגִּרְגָּשִׁי, הַחִוִּי, הַעַרְקִי, הַסִּינִי, הָאַרְוָדִי, הַצְּמָרִי, הַחֲמָתִי. צאצאי שם: עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם, עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ, שֶׁלַח וְעֵבֶר. עבר היה נביא, וקרא לבנו האחד פֶּלֶג, כי בסוף ימיו נפלגה הארץ ללשונות שונים והתפזרו בני האדם בכל העולם, ובנו השני נקרא יקטן על שם שהיה עניו ומקטין את עצמו, ומחמת כן זכה שיצאו ממנו משפחות רבות, והם אַלְמוֹדָד, שָׁלֶף, חֲצַרְמָוֶת, יָרַח, הֲדוֹרָם, אוּזָל, דִּקְלָה, עוֹבָל, אֲבִימָאֵל, שְׁבָא, אוֹפִר, חֲוִילָה, יוֹבָב.
    נמרוד היה בן כוש בן חם, ומלך על הארצות שבשנער. הוא התחיל להמריד את כל העולם על הקדוש ברוך הוא, צד את דעתם של הבריות והטעה אותם למרוד בה'. אשור בנו של שם, שראה שבניו נמשכים אחר נמרוד, יצא ממקומו ובנה את נינווה העיר הגדולה, את רחובות עיר, ואת כלח ורסן.
  • דור הפלגה: באותו זמן דברו כל בני האדם בלשון הקודש, ורצו לבנו מגדל גבוה, לעלות עליו לשמים ולהלחם בקדוש ברוך הוא. חיפשו מקום שיחזיק את כולם, ובחרו בשנער, שהיא בקעה עמוקה, וכיון שאין שם אבנים כלל הכינו לְבֵנִים בעצמם על ידי שרפתם בכבשן אש. לפני שהענישם, כביכול 'ירד' ה' לראות את מעשיהם, כדי ללמד את הדיינים שלא ירשיעו את הנידון עד שיראו ויבינו את הדבר בבירור, התייעץ ה' עם 'בית דינו', דרך ענווה, וכדי לבטל את מעשיהם הענישם בכך שבלבל את שפתם, וכל אחד התחיל לדבר בשפה אחרת ולא הבינו איש את רעהו. נקרא שם המקום 'בבל', כי שם בלל ה' את שפתם. ואף שחטאם היה גדול מדור המבול, מכל מקום לא איבדם ה' מהעולם כיון שהיה שלום ביניהם, בשונה מדור המבול שהיתה ביניהם מריבה ומחלוקת, ללמד ששנואה המחלוקת וגדול השלום.
  • עשרה דורות מנח ועד אברהם [ונח עצמו אינו נמנה עמהם]: נח הוליד את שם חם ויפת, וחי 950 שנה. שם הוליד את ארפכשד ועוד בנים ובנות, וחי 600 שנה. ארפכשד הוליד את שלח ועוד בנים ובנות, וחי 438 שנה. שלח הוליד את עבר ועוד בנים ובנות, וחי 433 שנה. עבר הוליד את פלג ועוד בנים ובנות, וחי 464 שנה. פלג הוליד את רעו ועוד בנים ובנות, וחי 239 שנה. רעו הוליד את שרוג ועוד בנים ובנות, וחי 239 שנה. שרוג הוליד את נחור ועוד בנים ובנות, וחי 230 שנה. נחור הוליד את תרח ועוד בנים ובנות, וחי 148 שנה. תרח הוליד את אברם, נחור והרן, וחי 205 שנה.
  • משפחתו של אברהם אבינו: הרן אחי אברם הוליד את לוט, מִלְכָּה וְיִסְכָּה, ומת הרן בחיי תרח אביו. אברם נשא את יסכה בת הרן אחיו, והיא שָׂרַי, ומכונה 'יסכה' כיון שסוכה [-רואה] ברוח הקודש, כיון שהכל סכים [-רואים] ביופיה, ומלשון נסיכות, וכמו ש'שרה' היא מלשון שררה, והייתה עקרה. נחור נשא את מלכה בת הרן אחיו.
    תרח לקח את אברם בנו ושרי כלתו, לוט בן בנו הרן, ויצא איתם מאור כשדים שבבבל כדי ללכת לארץ כנען, אך כשהגיעו לחרן שבארם נהריים, נשארו שם, ושם מת תרח, בזמן שכבר היה אברהם בארץ כנען יותר מששים שנה.

 

 

"וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח ח)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?