יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

מסכת מועד קטן, פרק ג, שיעור 20

בפרק זה יבואר שיש בני אדם מסוימים ומקרים מסוימים שהתירו בהם חכמים מלאכות שונות בחול המועד, וכיון שכלולים בהם האבל שהסתיימו ימי אבילותו במועד, ומנודה שהותר נידויו במועד, מובאים אגב כך גם דיני אבילות ודיני נידוי.

משנה

אסרו חכמים על האדם לגלח שערו בחול המועד, כטעם שיבואר בגמרא. אמנם יש יוצאים מן הכלל שהתירו להם חכמים את הדבר, ומשנתנו מפרטת מי הם: וְאֵלּוּ בני אדם המְגַלְּחִין את שערם בַּמּוֹעֵד – בחול המועד, מפני שלא היה להם פנאי לעשות זאת קודם המועד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם בחול המועד, וְהיוצא מִבֵּית הַשִּׁבְיָה של גויים, ובהיותו שם לא היה יכול לגלח שערו, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין אפילו של ישראל, שהיו מניחים לו לגלח, מכל מקום היה טרוד בצערו ולא התגלח, וּמְנוּדֶּה, האסור בגילוח, שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים את נידויו בחול המועד, וְכֵן מִי שנדר שלא יתגלח, וקודם המועד לא מצא חכם שיתיר לו, או שלא מצא פתח לנדרו, שֶׁנִּשְׁאַל בחול המועד לְחָכָם וְהוּתַּר לו נדרו, וְהַנָּזִיר שהושלמו ימי נזירותו בחול המועד, וְהַמְּצֹרָע (ו)הָעוֹלֶה מִטּוּמְאָתוֹ לְטָהֳרָתוֹ בחול המועד, שנאמר בו (ויקרא יד ט) 'וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ', ואם חל יום שביעי זה בחול המועד, מגלח את שערו.

 

גמרא

שנינו במשנה 'ואלו מגלחין במועד' וכו'. מדייקת מכך הגמרא, וּשְׁאָר כָּל אָדָם, אֲסוּרִין לגלח במועד. מבארת הגמרא, מַאי טַעֲמָא אסרו להתגלח במועד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בני אדם לָרֶגֶל כְּשֶׁהֵן מְנוּוָּלִין בשיער מגודל, ויסמכו על כך שיתגלחו במועד.

 

שנינו במשנה בכלל המותרים לגלח במועד, 'הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם'. אמנם תַּנְיָא בברייתא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם בחול המועד, לֹא יְגַלֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, והיינו לכאורה שלא כמבואר במשנתנו. מתרצת הגמרא, אָמַר רָבָא, אם יצא האדם לָשׁוּט – לטיול בעלמא, ומחמת כן לא התגלח קודם המועד, דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר לְגַלֵּחַ במועד. ואם יצא לְצורך השגת מְזוֹנוֹת, דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר לגלח במועד, ובאופן זה עוסקת משנתנו. כִּי פְּלִיגֵי – ומחלוקתם היא במי שהפליג למדינת הים לְהַרְוָחָא – להוסיף לעצמו ממון, כדי שיוכל להתפרנס ברווח, רַבִּי יְהוּדָה מְדַמֵּי לֵיהּ – מדמה זאת למי שיצא לָשׁוּט, שאסור לו להתגלח. וְרַבָּנָן מְדַמּוּ לְהוּ – וחכמים מדמים אותו למי שיצא לְצורך מְזוֹנוֹת. פוסק הרי"ף, וְקַיְימָא לָן כְּרַבָּנָן – ומקובל בידינו שהלכה כחכמים, שאף היוצא למדינת הים להרווחה, ולא הספיק לגלח קודם המועד, רשאי לגלח במועד.

 

הגמרא דנה בענין גילוח שערו של קטן בחול המועד: אָמַר שְׁמוּאֵל, קָטָן הַנּוֹלָד בַּמּוֹעֵד, ויש לו שיער רב הגורם לו צער, מוּתָּר לְגַלְּחוֹ בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵין לְךָ בֵּית הָאֲסוּרִים גָּדוֹל מִזֶּה, שהיה קודם המועד ברחם אימו.

מדייקת הגמרא מדינו של שמואל, דוקא אם נולד הקטן בַּמּוֹעֵד, אִין – מותר לגלחו, כיון שלא היתה אפשרות לגלחו קודם לכן, אבל אם נולד מֵעִיקָּרָא – קודם המועד, לֹא – אסור לגלחו. מביאה הגמרא נוסח אחר בדינו של שמואל: אֲמֵימַר, וְאִיתֵימָא – ויש אומרים זאת בשם רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי, מַתְנֵי הָכִי – שונה את מימרתו של שמואל בנוסח זה, אָמַר שְׁמוּאֵל, קָטָן, שיש לו שיער רב הגורם לו צער, מוּתָּר לְגַלְּחוֹ בַּמּוֹעֵד, לֹא שְׁנָא – ואין חילוק אם נוֹלַד בַּמּוֹעֵד, וְלֹא שְׁנָא אם נוֹלַד מֵעִיקָּרָא, כיון שקטן אינו חייב במצוות ולא שייך בו איסור זה, ולא גזרו חכמים איסור בקטן מחשש שיבואו לגלח גם את הגדול.

 

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?