מסכת עבודה זרה, חזרה, פרק א, משניות א-ה

פרק א, משנה א: שלשה ימים לפני חגם של עובדי עבודה זרה אסור לעשות עמהם משא ומתן, להשאיל להם חפצים או לשאול מהם, להלוות להם ממון או ללוות מהם, לפרוע להם חוב או לגבות מהם, כדי לא לגרום להם להודות לעבודה זרה שלהם. לדעת רבי יהודה מותר לגבות מהם חוב, כיון שאין בכך שמחה, אך לדעת חכמים אף שבגביה עצמה יש לגוי צער, לאחר זמן שמח הוא שנפטר מחובו, ועשוי להודות.
משנה ב: לדעת רבי ישמעאל כשם שאסור לשאת ולתת עמהם שלשה ימים קודם חגיהם, כך הדבר אסור שלשה ימים לאחר חגיהם. וחכמים אוסרים רק לפני החג, ולא לאחריו.
משנה ג: האיסור לשאת ולתת עם כל הגויים קודם ימי חגיהם הוא רק בחגים שהכל נוהגים בהם, כגון קלנדא [שמונה ימים קודם תקופת טבת], וסטרנורא [שמונה ימים אחרי תקופת טבת], וקרטסים [יום שקיבלו בו האומות את מלכות רומי, ויום הכתרת המלך, ויום לידתו, ויום מיתתו. לדברי רבי מאיר היינו בכל יום מיתה של מלך, ולחכמים זה רק במיתה ששרפו בה את כלי תשמישו, שזהו סימן לאבלות מיוחדת, שיש בה משום עבודה זרה. אבל ימי חג פרטיים של גויים, כגון יום תגלחת זקנו ובלוריתו, או יום שניצל בו מטביעה בים או שיצא מבית הסוהר, או שעשה משתה לבנו, אסור לשאת ולתת רק עם אותו גוי, ורק באותו היום.
משנה ד: עיר שיש בה יום חג של עבודה זרה לאנשי אותה העיר בלבד, מותר לשאת ולתת עם גויים שמחוץ לעיר, וכן אם החג מחוץ לעיר, מותר לשאת ולתת עם גויים שבתוך העיר. ואסור ללכת לעיר שיש בה יום חג של עבודה זרה, גם אם אין כוונתו לשאת ולתת עמהם, אם זו דרך שמובילה רק לאותה העיר. אך אם ניתן להגיע בדרך זו למקומות נוספים, מותר להלך בה. אם היו בעיר חנויות הנותנות מכס לעבודה זרה, וחנויות שאינן נותנות, אסור לקנות בחנויות שנותנות מכס לעבודה זרה, ומותר לקנות באותן שאינן מעלות לה מכס.
משנה ה: אסור למכור לגויים דברים המשמשים בדרך קבע לתקרובת עבודה זרה, כגון אצטרובלים, ותאנים לבנות עם עוקציהן, ולבונה, ותרנגול לבן. רבי יהודה אומר שהמוכר לגוי תרנגולים רבים, ובתוכם אחד לבן, הדבר מותר, כיון שניכר שאינו קונה אותם לשם עבודה זרה. ואם רוצה למכור לגוי תרנגול לבן, קוטע את אצבעו, ובכך פוסלו הוא מלהיקרב אצלם. ושאר דברים שאינם מיוחדים לתקרובת עבודה זרה, אם לא אמר הדוי לשם מה הוא קונה, מותר למכור לו. ואם אמר שרצונו לקנותם עבור עבודה זרה, אסור. רבי מאיר מוסיף דברים שאסור למכור לגויים מחמת שדרכם להקריבם לשם עבודה זרה, והם דקל טב, וחצב, ומין עשב משובח ששמו נקליבם.