משנה ה: מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ. פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת, בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ בְמֵעֶיהָ:
משנה ה: מֵי חַטָּאת, שהתקדשו על ידי נתינת אפר פרה אדומה לתוכם, (והם מטמאים את הנוגע בהם לענין תרומה, כמבואר להלן (מ"ח)), שֶׁנִּפְסְלוּ, כגון שהתערבו בהם משקים הפוסלים אותם, לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים, שהרי מעתה כל מי שיגע בטיט זה, ייחשב כטמא לענין תרומה, כדין הנוגע במי חטאת שלא לצורך. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּטְלוּ המים בטיט שהם מעורבים בו, ואין הנוגע בטיט זה נטמא. פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת, בְּשָׂרָהּ טָמֵא מֵעֵת לְעֵת, והיינו עשרים וארבע שעות, כיון שבשיעור זמן זה עדיין המים קיימים בגופה, ואם נשחטה בתוך אותו הזמן, בשרה טמא. אך לאחר זמן זה כבר נתעכלו המים בגופה, ואף אם נשחטה אין בשרה טמא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אפילו אם נשחטה מיד לאחר שתייתה, בָּטְלוּ המים בְמֵעֶיהָ, ואין בשרה טמא.
