שיעור 47, ספר ישעיהו, פרק י, כד-כו

כד לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֤י אֱלֹהִי֙ם צְבָא֔וֹת אַל־תִּירָ֥א עַמִּ֛י יֹשֵׁ֥ב צִיּ֖וֹן מֵֽאַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֣בֶט יַכֶּ֔כָּה וּמַטֵּ֥הוּ יִשָּֽׂא־עָלֶ֖יךָ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃ כה כִּי־ע֖וֹד מְעַ֣ט מִזְעָ֑ר וְכָ֣לָה זַ֔עַם וְאַפִּ֖י עַל־תַּבְלִיתָֽם׃ כו וְעוֹרֵ֨ר עָלָ֜יו ה֤' צְבָאוֹת֙ שׁ֔וֹט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן בְּצ֣וּר עוֹרֵ֑ב וּמַטֵּ֨הוּ֙ עַל־הַיָּ֔ם וּנְשָׂא֖וֹ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃

֍           ֍            ֍

(כד) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת, הגם שכל העמים ייראו ממלך אשור, ואפילו עשרת השבטים ייראו ממנו, אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר, כי לא יוכל לך, אלא רק בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה, שזו הכאה קלה שאינה מסוכנת, וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ – רק ירים עליך את מטהו להפחידך, בהליכתו בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם, אבל לא יוכל להכותך במטהו, כי במהרה יפול וישבר.

(כה) כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר, לאחר ימים מעטים, וְכָלָה זַעַם – יכלה ויסתיים זעם ה', שאותו זעם הוא היה ה'מטה' שביד מלך אשור, וכיון שלא יזעם ה' לא יהיה ביד מלך אשור מטה להכות, וְאַפִּי לא יכלה, אלא אדרבה, יהיה עַל תַּבְלִיתָם – על מעשיהם המגונים ותועבותיהם של מלכות אשור.

(כו) וְעוֹרֵר עָלָיו – על מלכות אשור ה' צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב, כלומר, כפי שהוכו מדין בצור עורב בזמן השופטים על ידי שנפל עליהם פחד ה' והיתה חרב איש ברעהו (שופטים פרק ז), כך יפול פחד ה' על מחנה אשור ויהרגו זה את זה, וסנחריב מלכם ייהרג ביד בניו, וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם – ואחר כך יכה ה' את מלכות אשור במטה שבו הכה את המצריים על הים בזמן יציאת מצרים, כי אחרי שהתחילו לההרג איש על ידי רעהו, בא מלאך ה' והרג את כל מחנה אשור, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם, כלומר, כאילו מלך אשור בעצמו, בבואו ממצרים לצור על ירושלים, נשא איתו את מטה ה' שהיה בים סוף והביאו עימו, כי משעה שעלה ממצרים אל ירושלים היה מזומן להכאה זו, ובשעה שצר על ירושלים לקה על ידי המטה הזה.