שיעור 73, ספר ישעיהו, פרק טו, ח-ט

ח כִּֽי־הִקִּ֥יפָה הַזְּעָקָ֖ה אֶת־גְּב֣וּל מוֹאָ֑ב עַד־אֶגְלַ֨יִם֙ יִלְלָתָ֔הּ וּבְאֵ֥ר אֵילִ֖ים יִלְלָתָֽהּ׃ ט כִּ֣י מֵ֤י דִימוֹן֙ מָ֣לְאוּ דָ֔ם כִּֽי־אָשִׁ֥ית עַל־דִּימ֖וֹן נֽוֹסָפ֑וֹת לִפְלֵיטַ֤ת מוֹאָב֙ אַרְיֵ֔ה וְלִשְׁאֵרִ֖ית אֲדָמָֽה׃

֍           ֍            ֍

(ח) אחרי שתיאר הנביא את גודל החורבן שבתוך ארץ מואב, מוסיף ואומר, כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה גם אֶת גְּבוּל מוֹאָב, מבחוץ, כי גם לאחר שיצאו מארצם השיגה אותם חרב האויב, עַד אֶגְלַיִם, שמחוץ לארץ מואב, הגיעה יִלְלָתָהּ, וּבְאֵר אֵילִים – וגם עד באר אילים, שבמקום רחוק יותר, גם לשם הגיעה יִלְלָתָהּ, כי גם אחרי שהתרחקו מארצם לא מצאו מנוחה מאויביהם.

(ט) כִּי גם מֵי דִימוֹן, הרחוקים ממואב מאד, מָלְאוּ דָם מהרוגי מואב, כִּי אָשִׁית [-אָשִׂים] עַל דִּימוֹן מחנות נוֹסָפוֹת להלחם עם הבורחים, לִפְלֵיטַת מוֹאָב – גם לאותם שיצליחו להמלט לגמרי מחרב האויב, אשים אַרְיֵה ושאר חיות רעות שיהרגו בהם, וְלִשְׁאֵרִית – לאותם שישארו גם לאחר החיות הרעות, אתן עליהם לאויב את האֲדָמָה, כי אדמת מואב החריבה תמית את הנשארים עליה ברעב ובמגיפות