כג הַֽאֲזִ֥ינוּ וְשִׁמְע֖וּ קוֹלִ֑י הַקְשִׁ֥יבוּ וְשִׁמְע֖וּ אִמְרָתִֽי׃ כד הֲכֹ֣ל הַיּ֔וֹם יַֽחֲרֹ֥שׁ הַֽחֹרֵ֖שׁ לִזְרֹ֑עַ יְפַתַּ֥ח וִֽישַׂדֵּ֖ד אַדְמָתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כג) עתה מבאר הנביא את תכלית היסורים והצרות בעולם, שהם הכרחיים בטבע הבריאה, ובלעדיהם לא יוכל האדם להגיע לשלימות הראויה לו, והם האמצעים המובילים את האדם אל התכלית, שהיא השגת השלימות האנושית. ותחילה מבאר את ענין היסורים הבאים על האומה בכללותה, ואחר כך יבאר את ענין היסורים הבאים על אנשים מסוימים לצורך תכלית מסוימת השייכת בהם, ומקדים ואומר, הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי בביאור היסורים והצרות הכלליים, הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי בביאור היסורים הפרטיים.
(כד) עיקר הטעם ליסורי האומה בכללותה, כי כשם שהאדם הפרטי סובל ממכאובים וחולאים שונים בעת הגדילה, ותכליתם ללמדו שהשלימות בעולם הזה אינה העיקר, אלא הוא מעותד לתכלית גבוהה יותר בחיי העולם הבא, כך האומה בכללותה צריכה להתייסר ולעבור צרות שונות כדי שישכילו להבין שיש להם תכלית חשובה וגבוהה יותר, ועל ידי היסורים יסורו מהם תאוות העולם ועכירות החומריות, ויתגברו בהם כוחות הנפש והשכל יותר. וממשיל את הנפש לשדה, שתחילה חורשים אותה כדי להכשירה לזריעה, ואחר כך זורעים אותה. אמנם, כיון שהחרישה אינה תכלית בפני עצמה, אלא אמצעי לזריעה, הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ, הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ, כלומר, האדם החורש את שדהו כדי לזורעה, וכי כל היום יחרוש בה, והרי ודאי שלא יעשה כן, אלא יסיים את החרישה, ולאחר מכן יזרענה, וכן היסורים הבאים על האומה נועדו רק להכשיר את האנשים להגביר את השכל על הגוף, ולכן לא יימשכו ייסורים אלו לעולם. ומבאר את התועלת בחרישה שבמשל וביסורים שבנמשל, כי מלבד התועלת שיש בחרישה להסיר ממנה את הקוצים, יְפַתַּח – יועיל הדבר לפתוח את האדמה כדי שתקבל את הזרעים, וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ – יכתוש את רגבי האדמה הקשים ויפורר אותם, וכך בענין הנפש, מועילים היסורים להסיר את התאוות והדמיונות הרעים המושרשים בה, כשם שהחרישה מסירה את הקוצים. וכן מועילים היסורים לפתוח את כוחות הנפש הפנימיים על ידי מדות טובות והנהגות מוסר, כדי שתהיה הנפש מוכנה לקבל את החכמה. וכן יועילו היסורים לכתוש ולפרק את המידות הרעות וכוחות החומר החזקים, המונעים מהנפש להתעלות במעלות רוחניות.
