מסכת יבמות, פרק י, משנה א

פרק י, משנה א: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵט מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא פֵרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת, לֹא עַל זֶה, וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר. וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל, נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר, וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְרוּמָה. וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר. וְאִם נִסֵּת שֶׁלֹא בִרְשׁוּת, מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ:

פרק י, משנה א: הָאִשָּׁה – אשה נשואה, שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ – בא עד אחד והעיד ואמר לה מֵת בַּעֲלֵךְ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ, והתברר שנטמאה בביאת השני בהיותה אשת איש לראשון, תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה – מהראשון ומהשני, כיון שאמרה התורה לגבי סוטה פעמיים לשון 'ונטמאה', ללמד שנאסרת גם לבעלה וגם לבועל, ולכן אינה רשאית לחזור לבעלה הראשון, וגם אינה רשאית להנשא לשני לאחר שיגרשנה הראשון, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה, מהראשון צריכה היא גט מעיקר הדין, שהרי היא אשתו, ומהשני צריכה היא גט מדרבנן, כדי שלא יחשבו בני אדם בטעות שהיתה נשואה לו ויצאה ללא גט, וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה – דמי כתובה, בין מנה ומאתים שיש לכל אשה, ובין תוספת כתובה שכתב לה בעלה, וְלֹא פֵּירוֹת – פירות נכסיה, שאכל בעלה השני קודם שבא הראשון, וְלֹא מְזוֹנוֹת שלוותה מאחרים לצורך מזונותיה, וְלֹא בְּלָאוֹת – בגדים שבלו מנכסיה, עַל זֶה וְעַל זֶה – על הראשון ועל השני, ששניהם פטורים מכל הדברים הללו, וְאִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה לאחר שבא הבעל הראשון, תַּחֲזִיר.

עוד קנסוה חכמים, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, מִזֶּה וּמִזֶּה – בין אם נולד מהראשון לאחר שחזר, שהוא ממזר מדרבנן, ובין אם נולד מהשני, שהוא ממזר מדאורייתא. וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ, אם היו כהנים, וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִין לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל, נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, ואסורה להנשא לכהן [גם אם ימות בעלה קודם שיגרשנה]. היתה בַּת לֵוִי, נפסלת מִן הַמַּעֲשֵׁר [ואף על פי שאפילו זרים מותרים באכילת מעשר, כאן קנסוה חכמים קנס מיוחד שתהא אסורה באכילת מעשר], היתה בַּת כֹּהֵן, נפסלה מִן הַתְּרוּמָה, שאינה רשאית לאכול בה [והיינו אף כשאין לה ילדים מבעלה, שמעיקר הדין חוזרת היא לבית אביה, ואם היה אביה כהן אוכלת בתרומה, כאן אסרוה בתרומה]. וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה [-של ראשון] וְלא יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה [-של שני] יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ, והיינו אף 'כתובת בנין דכרין', שזהו תנאי מתנאי הכתובה שכותב הבעל לאשתו [במקרה שיש לו שתי נשים או יותר], שאם תמות האשה לפניו ונמצא שלא קיבלה את כתובתה, יירשו בניה את דמי כתובתה מלבד חלקם הכללי בירושתו. מֵתוּ הראשון והשני ללא ילדים, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין לה, וְלֹא מְיַבְּמִין אותה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּתֻבָּתָהּ מוטלת עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן, ואינה מפסידה אותה לגמרי. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֶׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בִּיאָתָהּ וַחֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו של הָרִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת את צָרָתָהּ, וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ – מהראשון מַמְזֵר.

וְאִם נִשֵּׂאת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין – שלא על ידי היתר של בית דין שהתירוה על פי עד אחד, אלא על פי שני עדים שהעידו שמת בעלה, שאז היא מותרת להנשא לאחר מעיקר הדין ולא רק מכח היתר בית דין, ונישאה לאחר, מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ – לראשון, כיון שדינה כאנוסה.