בּוֹ יְסֻפַּר שִׁפְלוּת וּצְנִיעוּת דָּוִד, וְהֵיאַךְ לֹא גָּבַהּ לִבּוֹ כָּל יָמָיו, וְאִם יִתְנַהֲגוּ יִשְׂרָאֵל כֵּן – יְרַחֵם ה' עֲלֵיהֶם (רד"ק).
(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד, יְהֹוָ֤ה | לֹֽא־גָבַ֣הּ ֖לִבִּי וְלֹֽא־רָמ֣וּ עֵינַ֑י להביט בגאוה ובוז, וְלֹֽא־הִלַּ֓כְתִּי | בִּגְדֹל֖וֹת וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּנִּי לא שאפתי לדברים גדולים ורחוקים מהשגה: (ב) ונשבע אני אִם־לֹ֤א שִׁוִּ֨יתִי | וְדוֹמַ֗מְתִּי נַ֫פְשִׁ֥י שמתי והִמשלתי את נפשי , ֖כְּגָמֻל כתינוק הסמוך ובטוח עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ, כַּגָּמֻ֖ל עָלַ֣י נַפְשִֽׁי כתינוק נחשֶבֶת בעינַי נפשי : (ג) יַחֵ֣ל ֖יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהֹוָ֑ה, ֜מֵֽעַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:
