יְכַוֵּן לִבְכּוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָשׁ.
(א) עַֽל־ שפת נַֽהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם ֖יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ, ֜בְּזָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן החרבה והשוממה: (ב) עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ על ערבי הנחל שֶׁבְּתוך בבל ֜תָּלִ֗ינוּ כִּנֹּֽרוֹתֵינוּ: (ג) כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־֖שִׁיר וְתֽוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה המהתלים בנו בִקשו שנשמחם, שִׁ֥ירוּ ֜לָ֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן: (ד) ואנו עָנִינוּ: אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִֽׁיר־יְהֹוָ֑ה, ֜עַ֗ל אַדְמַ֥ת אֵל נֵכָֽר: (ה) אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי אֶת כוחה ותנועתה : (ו) תִּדְבַּ֤ק לְשׁוֹנִ֨י | לְחִכִּי֘ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי, אִם־לֹ֣א ֖אַֽעֲלֶה אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֑ם החֲרִבָה, ֜עַ֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי בראש כל שמחה : (ז) זְכֹ֤ר יְהֹוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֘ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם, ֖הָאֹ֣מְרִים שאמרו לבבלים עָ֤רוּ | עָ֑רוּ החריבו והפילו [את ירושלים] , ֜עַ֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ: (ח) בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה עדת בבל שסופך להיות שדודה , אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְּשַׁלֶּם־לָ֑ךְ, אֶת־֜גְּמוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ: (ט) אַשְׁרֵ֤י | שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹֽלָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע כמו שעשִית לנו :
