תְּפִלָּה לָאֵל לִהְיוֹת תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת לְפָנָיו, וְשֶׁיַּדְרִיכֵהוּ בְּהַשָּׂגַת הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, וְאַל יוּכַל כָּל מִתְנַגֵּד וְכּוֹֹפֵר לְהַטּוֹתוֹ מִן הַדֶּרֶךְ (מאירי, אבן יחייא).
קמא (א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד, יְהֹוָ֣ה ֖קְרָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י, הַֽאֲזִ֥ינָה ֜קוֹלִ֗י בְּקָרְאִי־לָֽךְ: (ב) תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ, מַֽשְׂאַ֥ת ֜כַּפַּ֗י מִנְחַת־עָרֶב נשיאת כפי בתפילה כקרבן התמיד : (ג) שִׁיתָ֣ה ֖יְהֹוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י שים לפי מחסום , ֜נִצְּרָ֗ה עַל־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי שים מִשמֶרֶת לְפִּי לבל אדבר רע : (ד) אַל־תַּט־לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר | רָ֡ע, לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל לעשות עֲלִל֨וֹת | בְּרֶ֗שַׁע אֶת־ אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן, וּבַל־֜אֶלְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם לא אוֹכַל ממאכליהם הערֵבים: (ה) יֶֽהֶלְמֵ֥נִי צַדִּ֨יק | חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי עדיף לי כי יַכֵּנִי צדיק וייסרני על חטאי, שֶׁ֣מֶן ֖רֹאשׁ אַל־יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י שמן ערב ומשובח אל יסיח דעתי מהתוכחה , כִּי־ע֥וֹד ֜וּתְפִלָּתִ֗י בְּרָעֽוֹתֵיהֶם כי תמיד אתפלל להנצל מרעותיהם: (ו) נִשְׁמְט֣וּ בִֽידֵי־֖סֶלַע נפלו בְמְקוֹם סלע – שֹֽׁפְטֵיהֶ֑ם, וְשָֽׁמְע֥וּ ֜אֲמָרַ֗י כִּ֣י נָעֵמוּ אבל לא שבו בתשובה: (ז) כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ עצים בָּאָ֑רֶץ, כך נִפְזְר֥וּ ֜עֲצָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל התפזרו כל עצְמוֹתֵינוּ עַד פי הַשְאול בגלל רָעָתם : (ח) כִּ֤י אכן אֵלֶ֨יךָ | יֱהֹוִ֣ה קרי: אֱלֹהִ֣ים אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י, בְּכָ֥ה ֜חָסִ֗יתִי אַל־תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי אל תשפוך ותוציא נפשי מגופי : (ט) שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי ֖פַח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י שהכינו לי למוקש, ֜וּמֹֽקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָוֶן פחים נוספים שטמנו אויבי : (י) יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו ברִשתם רְשָׁעִ֑ים, יַ֥חַד ֜אָֽנֹכִ֗י עַֽד־אֶעֱבוֹר ימותו כולם עד שאוכל לעבור לבטח:
