מִזְמוֹר זֶה אֲמָרוֹ דָּוִד עַל עַצְמוֹ כְּשֶׁיָּצָא מִצָּרָה לִרְוָחָה, וְהִנְּחִיל לוֹ ה' אֶת יְהוּדָה וְאֶת הַמַּלְכוּת (מאירי).
(א) מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד, יְהֹוָ֥ה ֜רֹעִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר: (ב) בִּנְא֣וֹת ֖דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי יְשַכֵּן אותי במרעה נאה ושמן, עַל־מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַֽהֲלֵנִי: (ג) נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יניח במנוחה, יַנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי־ ֜צֶ֗דֶק בדרך הישר לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ: (ד) גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת בתוך הצרות לֹֽא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּֽי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י, שִׁבְטְךָ֥ ֜וּמִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ המטה [שבו תנקום באויבי] הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻנִי: (ה) תַּֽעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י | שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹֽרְרָ֑י נגד אויבי שיראו כבודי ותאכלם הקנאה, דִּשַׁ֥נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן ֜רֹאשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָה כוסי מלאה ושבעה לעולם: (ו) אַ֤ךְ | ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד ֖יִרְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י, וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־֜יְהֹוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים:
