זֶה הַמִּזְמוֹר נוֹסַד עַל צָרַת חֻרְבָּן ביהמ"ק וְעַל אֹרֶךְ הַגָּלוּת (ספורנו, אבן יחייא).
עד (א) מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף מזמור המלמד דעת שחִברו אסף , לָמָ֣ה ֖אֱלֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח למה הִרחקתנו לאורך זמן רב , יֶעְשַׁ֥ן ֜אַפְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶךָ: (ב) זְכֹ֤ר עֲדָֽתְךָ֙ | קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם, ֖גָּאַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַֽחֲלָתֶ֑ךָ ממצרים, והבאתָם אל הַר־֜צִיּ֗וֹן זֶ֤ה | אשר שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ: (ג) הָרִ֣ימָה ֖פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח הרם רגליך בזריזות לאבד ולהַשְמִיד לַנצח, כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ על הרעה שעשה האויב בביהמ"ק : (ד) שָֽׁאֲג֣וּ ֖צֹֽרְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מֽוֹעֲדֶ֑ךָ בבית מקדשך, שָׂ֖מוּ אֽוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת וכשגברה ידם חָשְבוּ שֶקסמיהם אמיתיים: (ה) ֖יִוָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה נִכָּר החורבן וההרס שעשו בביהמ"ק כמו שמכניסים בִּֽסְבָךְ־֜עֵ֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת גרזִנִים: (ו) ֖וְעַתָּה ועת פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד את כל קישוטי ביהמ"ק , בְּכַשִּׁ֥יל ֜וְכֵֽילַפּ֗וֹת יַֽהֲלֹמֽוּן יִשברו האויבים בכלֵי ברזל : (ז) שִׁלְח֣וּ ֖בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ, ֜לָאָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶךָ: (ח) אָֽמְר֣וּ ֖בְלִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד כל שריהם בעצה אחת, שָֽׂרְפ֖וּ כָל־מֽוֹעֲדֵי־אֵ֣ל [בתי מדרשיות ובתי כנסיות] בָּאָֽרֶץ: (ט) אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ אותות הגאולה לֹא רָ֫אִ֥ינוּ עדיין, אֵֽין־ ע֥וֹד נָבִ֑יא, וְלֹֽא־֜אִתָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה אין מי שיודע כמה תִמָשֵך הגלות: (י) עַד־מָתַ֣י ֖אֱלֹהִים יְחָ֣רֶף [מלעיל] צָ֑ר, יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח: (יא) לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב אחור ֖יָֽדְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ, מִקֶּ֖רֶב חֵֽיקְךָ֣ חוקך כַלֵּֽה הוצא ידך ונקום באויבך: (יב) ֖וֵֽאלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם מאז ומעולם, פֹּעֵ֥ל ֜יְשׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ: (יג) אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם אתה קרעת ים סוף לגזרים , שִׁבַּ֥רְתָּ רָאשֵׁ֥י ֜תַנִּינִ֗ים [המִצְרִים] עַל־הַמָּֽיִם: (יד) אַתָּ֣ה ֖רִצַּצְתָּ שִברתָ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן [פרעה], תִּתְּנֶ֥נּוּ ֜מַֽאֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים נתתו בביזת הים למאכל לעם ישראל ההולכים לַמִדְבָּר: (טו) אַתָּ֣ה ֖בָקַעְתָּ לאבותינו מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל מִן הצוּר, אַתָּ֥ה ֜הוֹבַ֗שְׁתָּ נַֽהֲר֥וֹת אֵיתָֽן הפכת הירדן ליבשה : (טז) לְךָ֣ ֖יוֹם אַף־לְךָ֣ לָ֑יְלָה לך הממשלה בַּיום ובַלילה , אַתָּ֥ה ֜הֲכִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָׁמֶשׁ הכנת ירח וכוכבים לַלילה ושמש לַיום: (יז) אַתָּ֣ה ֖הִצַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ אתה קבעת גבולות היבשות, קַ֥יִץ ֜וָחֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם: (יח) זְכָר־זֹ֗את ֖אוֹיֵב חֵרֵ֣ף | יְהֹוָ֑ה זכור את האויב אשר חֵרֵף אותך, וְעַם־֜נָבָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶךָ זכור הרשעים אשר בִּזוּ את שמך: (יט) אַל־תִּתֵּ֣ן ֖לְחַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ לעדת הגויים את נפש יונתך [כנסת ישראל] , חַיַּ֥ת עדת ֜עֲנִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח: (כ) הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית שכרתתָ עם אבותינו , כִּי־מָֽלְא֥וּ מַֽחֲשַׁכֵּי־ ֜אֶ֗רֶץ [מקומות גלותינו] נְא֣וֹת חָמָֽס מִשכנות של רשע: (כא) אַל־יָשֹׁ֣ב מלפניך דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם, עָנִ֥י ֜וְאֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶךָ: (כב) קוּמָ֣ה ֖אֱלֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ, זְכֹ֥ר חֶרְפָּֽתְךָ֥ מִנִּֽי־֜נָבָ֗ל כָּל־ הַיּֽוֹם זכור החרפות שמחרף אותנו האויב: (כג) אַל־֖תִּשְׁכַּח ק֣וֹל צֹֽרְרֶ֑יךָ אל תתעלם מכל אויבינו, שְׁא֥וֹן ֜קָמֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד:
