שיעור 91, ספר דניאל, פרק ט, כה

כה וְתֵדַ֨ע וְתַשְׂכֵּ֜ל מִן־מֹצָ֣א דָבָ֗ר לְהָשִׁיב֙ וְלִבְנ֤וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ עַד־מָשִׁ֣יחַ נָגִ֔יד שָֽׁבֻעִ֖ים שִׁבְעָ֑ה וְשָֽׁבֻעִ֞ים שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֗יִם תָּשׁוּב֙ וְנִבְנְתָה֙ רְח֣וֹב וְחָר֔וּץ וּבְצ֖וֹק הָֽעִתִּֽים׃

֍           ֍            ֍

(כה) וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר, להבין ולדעת מה יהיה באותם שבעים שמיטות, שהם ארבע מאות ותשעים שנה, יעבור מתוכם זמן מסוים עד שיאמר ה' לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם, ואחר כך יעבור זמן מסוים עַד מָשִׁיחַ נָגִיד – שבאותו זמן ימשול בישראל כהן גדול או נשיא המשוחים בשמן, ומפרש את שיעורים של אותם זמנים, שָׁבֻעִים שִׁבְעָה – שבע שמיטות, שהם ארבעים ותשע שנים יעברו מזמן שנחרבו המקדש וירושלים לגמרי ועד שציוה כורש לבנות את בית המקדש [ואמנם לפי האמת עברו חמישים ושתים שנה, אך כיון שֶׁמּוֹנֶה כאן רק שמיטות, אינו מחשב את השנים הבודדות שלא הושלמה בהם 'שמיטה' נוספת], וזה היה המנין שכתוב בספר ירמיה, שבתום שבעים שנה למלכות בבל יפקוד ה' את ישראל, ובאותו זמן שמלך כורש והחריב את בבל ציוה על בנין המקדש וירושלים, וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים – ועוד שישים שמיטות, שהם ארבע מאות ועשרים שנה, יארכו עד זמן החורבן השני, שבכל אותם שנים היה לישראל שלטון של נשיאים וכהנים גדולים, וּשְׁנַיִם – ושתי שמיטות יעברו מזמן שיצווה כורש על בניית ירושלים והמקדש ועד שיתקיים הדבר בפועל, שתָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ – ייבנו רחובות ירושלים, ויחפרו חריץ לתעלת מים סביב העיר [ואמנם בפועל עברו שמונה עשרה שנה, אך במנין השמיטות עברו שתי שמיטות, ואינו מחשב את השנים הבודדות], וזהו המנין השני שהתנבא ירמיהו, שלאחר שבעים שנה מחורבן ירושלים יפקדם ה', ופקידה זו היתה בכך שנבנו המקדש וירושלים בפועל, וּבְצוֹק הָעִתִּים – ובכל ימי בית שני יהיו במצוקה, משועבדים למלכויות אחרות, לכפר על עוונותיהם מזמן בית המקדש הראשון.