שיעור 93, ספר דניאל, פרק י, א-ג

א בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְכ֨וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְדָֽנִיֵּ֔אל אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֵּלְטְאשַׁצַּ֑ר וֶֽאֱמֶ֤ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּרְאֶֽה׃ ב בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָֽׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃ ג לֶ֣חֶם חֲמֻד֞וֹת לֹ֣א אָכַ֗לְתִּי וּבָשָׂ֥ר וָיַ֛יִן לֹא־בָ֥א אֶל־פִּ֖י וְס֣וֹךְ לֹא־סָ֑כְתִּי עַד־מְלֹ֕את שְׁלֹ֥שֶׁת שָֽׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃

֍           ֍            ֍

פרק י (א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לאחר שנתן כורש רשות לישראל לבנות את בית המקדש, והתבטל הדבר בגלל כתבי שטנה שכתבו צרי יהודה על היהודים, התאבל דניאל על הענין, והתגלה לו חזון זה כדי השקיט את המית רוחו, דָּבָר נִגְלָה – התבאר לו הדבר בגלוי על כל פרטיו, ולא רק במראה כללי, לְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְאשַׁצַּר, וֶאֱמֶת הַדָּבָר – נאמר לו דבר אמת על מה שנעשה עתה, וְצָבָא גָדוֹל – וכן התגלה לו מה שעתיד להיות עוד זמן רב, וּבִין אֶת הַדָּבָר – ובא לו המראה הזה כדי שיבין היטב גם את הנבואות הקודמות שראה, שהיו כלליים יותר, ו'דבר' הוא דְּבַר הנבואה שנאמרה לו, וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה – וכן שיבין היטב את ה'מראה', והיינו חזיונות שנראו לו, כדמות האיל והשעיר וכדומה שראה קודם לכן, ועתה התבארו לו כל פרטי הדברים היטב.

(ב) בַּיָּמִים הָהֵם, אֲנִי, דָנִיֵּאל, הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים – שלשה שבועות, שבוע אחד כנגד כל אחת מהמלכויות העתידה לשלוט על ישראל.

(ג) ובאותם ימים, גם בלילה לאחר התענית, לֶחֶם חֲמֻדוֹת – לחם העשוי מסולת נקיה לֹא אָכַלְתִּי, וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי, וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי, עַד מְלֹאת אותם שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים.