שיעור 115, ספר דניאל, פרק יב, יא-יג

יא וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים׃ יב אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַֽחֲמִשָּֽׁה׃ יג וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַֽעֲמֹ֥ד לְגֹרָֽלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין׃

֍           ֍            ֍

(יא) עתה מוסיף ומפרש לו מהו הזמן שממנו והלאה ראויה הגאולה לבוא, וּמֵעֵת הוּסַר קרבן הַתָּמִיד מבית המקדש, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם – והניחו עבודה זרה בבית המקדש, וזה היה בזמן עתליה המרשעת שמלכה על יהודה וירושלים [לאחר שנהרג בנה אחזיה מלך יהודה, והרגה את כל זרע המלוכה, כמבואר בספר מלכים (ב' פרק יא)], והיא השביתה את קרבנות התמיד, והעמידה עבודה זרה במקדש, וזה היה בשנת ג' אלפים וששים שנה לבריאת העולם, לאחר שיעבור מאותו זמן יָמִים [-שנים] אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים, שזהו בשנת ד' אלפים ש"נ לבריאת העולם, מאותה שנה יהיה הזמן ראוי לגאולה [ובאמת באותו זמן קיבלו היהודים רשות מהמלכות לבנות את בית המקדש, ובנוהו בירושלים, ולאחר זמן קצר נהייתה רעידת אדמה שהפילה את בית המקדש שבנו, ושריפה כילתה והתיכה את כל המתכות שהיו שם, כי אף שהגיע הזמן הראוי לגאולה, לא היה הדור זכאי לכך].

(יב) אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה מאותו זמן והלאה, וְיַגִּיעַ לזמן האחרון שעד אז בודאי תבוא הגאולה, והיינו לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה.

(יג) וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ – תפטר לבית עולמך, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לקבל חלקך עם הצדיקים לְקֵץ הַיָּמִין – באחרית הימים, אז יהיה המקדש על מכונו, ונבנתה עיר על תילה, וארמון על משפטו ישב. ויתקיימו כל יעודי הנביאים, והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ.