י וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קָדְשׁ֑וֹ וַיֵּֽהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם־בָּֽם׃ יא וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ׃ יב מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֨יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַֽעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם׃ יג מֽוֹלִיכָ֖ם בַּתְּהֹמ֑וֹת כַּסּ֥וּס בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֥א יִכָּשֵֽׁלוּ׃ יד כַּבְּהֵמָה֙ בַּבִּקְעָ֣ה תֵרֵ֔ד ר֥וּחַ ה֖' תְּנִיחֶ֑נּוּ כֵּ֚ן נִהַ֣גְתָּ עַמְּךָ֔ לַֽעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ שֵׁ֥ם תִּפְאָֽרֶת׃
֍ ֍ ֍
(י) אמנם, על אף הטובות והחסדים הרבים שעשה ה' עם ישראל, וְהֵמָּה לא שמרו להודות לו על חסדו ולקיים מצוותיו, אלא מָרוּ בו והחליפו מצוותיו, וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ – גרמו לו להענישם, ובכך כביכול גרמו לו עצב, כאב המצטער על כך שעליו להעניש את בנו האהוב עליו, אבל אחר כך וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב – נהג בהם כאויב השמח לרדוף את אויביו, ולא רק שעזבם ביד אויביהם, להענש בעונש טבעי, אלא הוּא עצמו נִלְחַם בָּם, להענישם בעונש מיוחד הבא בהשגחה פרטית.
(יא) וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ – ואז נזכרו העם בימות העולם, בדורות הקודמים, עד שהגיעו בזכרונם לדורו של משה, וכל הניסים שנעשו באותם דורות, ומתוך כך התחילו לשאול, אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ – שהעלה אותם מים סוף יחד עם משה רבינו שהיה כרועה צאנו של ה', שזהו עם ישראל, ובאותו זמן היו ניסים ונפלאות עצומים שלא כדרך הטבע, ואילו בזמנם כבר לא אירעו ניסים אלו. ועוד שואלים הם, אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ – היכן הוא ה' שֶׁשָּׂם בזמנו של משה את רוח קדשו בקרב העם, ועתה איבדו זאת בעוונותיהם.
(יב) ומפרט את המעלות הגדולות שהיו בניסים שאירעו על ידי משה רבינו בזמן יציאת מצרים, מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה – היתה ההנהגה המיוחדת מתלווה למשה רבינו בכל עת, שהיה יכול להשתמש בדרך הניסים והנפלאות בכל זמן שרצה בכך, ולא היו הניסים על ידי מלאך, אלא על ידי משה רבינו בעצמו, זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ – היו הניסים מתייחסים לזרוע הנטויה של ה', העושה את הניסים בכוחו וברצונו, ולא היו הדברים תלויים בזכותם של ישראל, וגם לא היו הניסים נסתרים ומוסווים בדרכי הטבע, אלא היו גלויים ומפורסמים, לתפארת ה' בפי כל. בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם, בעוברם בים סוף, אך לא היה זה כדי להצילם, כיון שהיה ניתן להצילם גם בדרכים אחרות וטבעיות, אלא עשה כן ה' כדי לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם.
(יג) ואף לאחר שאירע נס קריעת ים סוף, והיו יכולים להלך בקרקעית הים על אף האבנים והמכשולים הקיימים שם, רצה ה' להרבות בניסים, מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר – יישר להם את קרקעית הים עד שהלכו שם כפי שהולך הסוס במדבר, ללא שום הפרעה ומכשול, כדי שלֹא יִכָּשֵׁלוּ.
(יד) ולא הוצרכו לרדת לקרקעית הים העמוקה, אלא הלכו כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה – במישור תֵרֵד, כי הגביה ה' את מעמקי הים כדי שילכו בדרך ישרה, רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ – תגביה את התהום, כדי שתיעשה דרכם ישרה וסלולה, כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת, כי בכך יכירו הכל שניסים אלו יכול לעשות רק בורא כל העולמות ומנהיגם.
