יג לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֤י ׀ יֹאכֵ֨לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֹֽשׁוּ׃ יד הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ׃ טו וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִֽיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְלַֽעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר׃ טז אֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּֽאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּֽאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵֽעֵינָֽי׃
֍ ֍ ֍
(יג) לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלהִים, לאותם חוטאים, כנגד זה שהיו הם מתאספים גדודים לאכול ולשתות, הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ, וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ. וכנגד זה שהיו מתקבצים בכנופיה לשתיית יין, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ, וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ. וכנגד זה שעזבו את ה', הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ בישועת ה', וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ באלילים שבחרתם לעצמכם.
(יד) וכנגד זה שהרשעים שכחו את הר קדשי, הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב בראותם את בנין ציון שחיכו לו, וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב, וזהו כאב חיצוני, וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ פנימי תְּיֵלִילוּ, כאשר תראו שאבדה תקוותכם.
(טו) ממשיך ומתנבא על אחרית הרשעים, שלא ימותו מיד, אלא קודם לכן יתייסרו ביסורים קשים, וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי, כלומר, שמכם הרע ישמש את הצדיקים להשבע בהם, שיאמרו שכן יקרה לפלוני, כפי שקרה לכם, שיהיו יסוריכם למשל ולשנינה, וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי אֱלהִים, ואמר כן בלשון יחיד כי כל אחד ימות במיתה משונה המיוחדת לו, אמנם זה יהיה רק בתחילה, שעדיין יזכרו את שמות הרשעים, אך לאחר זמן ימותו הרשעים וישתכח שמם, וְלַעֲבָדָיו הצדיקים, אותם שהיה שמם כשם הרשעים, יִקְרָא שֵׁם אַחֵר, כדי שלא ישאר זכר מהרשעים כלל, ולא מצרותיהם.
(טז) עד שיגיע הזמן אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, כי הוא יהיה מקור הברכות כולם, וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ לא ישבע עוד בשם הרשעים, אלא יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן, כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, ולא יזכרו אותם כלל, ולכן גם לא ישבעו בהם, וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי, כי עד אותו זמן יהיו גלויים לפני ה' הצרות שהיו לצדיקים, כדי שיתן להם על כך שכר, אך לאחר שכבר יקבלו כולם את שכרם והרשעים יקבלו את עונשם, כביכול גם מעיני ה' ייסתרו אותם צרות, ולא יהיה עוד זכרון לרע כלל.
